Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 82

82 » אז נפלה ממעקה העליבה מטפחת חד מיד יפהפיה, בהיובכי הפראים ותרד פלאים. אז הסער מתהפך לדממה *מסביב בבלדות נשיה בהמת הרצח ולהבת שאיר, האיים נוראים יחנו■ נגרהו. t * t ״ -ד .׳: ואל השליש אהוד, בשחוק ע\פתים פנתה שולמית אילת אהבים: -אם האהבה, כאשר נשבעת לי שבעתים ן3ךיץ רב־אונים! בערה קרךף כלהבים, האח! הרם נא ממטה המטפחת." והשליש, במים במורד מנדים פחז, דד מטה ,עד,קרקע תחתיה במצעדי רהבים. ומבינות לחיהו שובבים הרים ה?!טפחת בזרוע נטויה. כל איש כל אשה.יחדיו ישתאו ובתמהון־לבב ראו בן תמהו. ברוח שלאנן השיב הממפחת ובלו אומר כבוד והחלה. גם בעין־אהבים י כיל .נפש לקחת — בה ימצא עונג מלא־בף נחת — קרבה אליו השולמית בנפש יחלה, וישלך לה המטפחת עלי אפים: —; ..ן ן- - .; - -;• * T r -התורה, לא אחפיוץ משפתים!» ־ י V־ T, :■ I!יעזבה עד היום הזה סלה. — מ. שמחה ראבענער•