Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 78

^עזיוב עיר מיולרו• מאין עובר ואם גם כל חילו מחמד. אש בבערה עיניו.יראה בחמר, אחה אליו נשארה: נרפה נלאה כי.יספור בךאגה ראשי אהוביו חיל קניניו והנה לא נעדר אחד מסביביו. ומשכמו "הנה המרקחת לארץ כבר באה בל מעבדיו "ומבלי שוד התמונה נמלאה׳ ומעש זיךיו "הגם יצא הפעמון ממנה שלם? חולבים כאחת *למען אשר לאמן יגיעו ישלם? כלם לשחת "אם המסכה נשחתה כל זאת .יראה "אם התמונה לשברים קתתה נרפה נלאה "אהה אולי בעת ניהל כדעה מאין זומם, "שיור כבר באנו ונגעהנו הרעה.* אולם — שיומם. אל תחתיה הארץ למעבה אדמה דקה וערה המיוקרה נשארת פה מפעל זיךינו ברחל נשימה ׳ מרוחי קדים וצפון סביב נסערה כאשר האבר אדמתו ישוח בחורי החליונים ׳ נשמו יחד הרע ורעהו ואחר יקוה תשכון החררה תגור הפחד. כי זרעיו זרעו' בעמלי כפים ומשמים רום העבים יצמח לעמיר כברכת שמים; 3פ נשקפים.— כן זרע זירןר בממון גם אבו .יפנה הגבר אל חיק האדמה ממנה יצאנו עיור הפעם פניו דך T T בזרע אל תוכה מזרע מתכת אחור לקבר ונוחיל כי.:הי למעש אמן ועכס חילי קביביר נוחיל כי גלינו כעשב השרה זיציצו ד_קח שימח ומחיק האדמה לנעימות נצח מפיו מדיו יקיצו. T״, עלז ובטח