Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 74

74 בל חציר יבש בבל רו־ תבע וערום ועריה לעינינו הטבע. הנה ברמות זה נם במעייוררים נמצאהו: כל אחד יחשב ׳יבתב, כל איש למינהו, זה יעל מעלה מעלה ביפעת דברים, אמריו נעימים כיין מתהלך במיישרים; אך בל לבל יצליחו. גם בבלי דופי, אם המחשבה דלה אין בה גם ייופי. וזה יחשב בלבבו מחשבה עצומה, גדולים חקרי לבו בל יחטיאו במאומה; עיור עתה בם תקוץ אוזן השומע, אם להמתיק אמריו איננו יודע; כן יתריון ומגרעת לבל אחד במיו, ולאביב ולבציר ידמו בלמיו. אך לא רק כאחד מאלה הנף. לא לאביב לבר, לבר לבציר דמיונך; מאסת במגרעת וביתרון בחרת, נעימים דבריך כי זה עם זה חברת, ויהיו בירך לעברת תפארת, כי הגיון טיוב חברת עם לשון בדברה אבל לא רק בעדך ארית מיד ובשמים קטפת שושן האביב ופרי עת גשמים. אם גם מצחך בפאר התר,לה נהדרה; לא רק בערך פריך ביפים יגובו- לא רק בערך ביעדה דבשם יזונו, זאת בל אייתי צפירה תפארה! * T;• - :זז