Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 20

20 הקדושים, הימו קנלת התורה ו,מלת ארן הקדושה, ומעתה יקשה על נל תעיין׳ מלנד הספיקות והקושיות הזנירון המפרשים ז׳ל, למה לא נרן ליעק3 יפעם הראשונה ננרנת א3רהס 3הדיא, למה המתין ננרנה זו עד יום צוותו אותו ללכת לפדן ארס? ועוד קשה אם 3רך לעשו 3ע3ור ש3נה. היה לו ל3רנו תינף כאשר זעק זעקה גדולה ומרה, ני זעקה מרה תעורר את האדם יותר מ3ניה פשוטה ל ונם אחת מקושית המפרשים ז׳ל על המרדה הגדולה שמרד יצמק, ני האנקלוס לא חם לתרגם נפי הלשון, וטעסה3' שמניא רש׳י לקוח מהמדרש ולא הוא העיקר׳ וטעם הרשנ׳ם טעם של מ״3, ועליו הדחיק א״ע המ3אר לנת״הש,' לנן דרנתי לנדי 3עזרת החונן דעת. הנה ר3קה אוה3ת את יעק3 ויצחק אה3 את עשו, ו3לתי ספק היתה היא מדגרת על ל3ו של יצחק ומתאמצת להס3 ה3רנה לראש יעק3׳ ילא עלתה 3ידה ני לא האמין לה שיעק3 ראוילנרנת א3רהסיותר תעשו אשר לו משפט ה3נורה, ונאשר התחפש יעק3 3שתי עורות גדיי העזים היה יצחק מסתפק עוד, אס המניא המטעמים עשו או יעק3, ני הנתו3 לא גלה לנו שחש3הו לעשו׳ אלא ולא הכירו, *)ני היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות, משמע שהיתה נפשו עוד מרחפת נספק. לנן השניל להלביש נינתו 3חליפות שמלות ר׳ל 33רנה נעלמא, נחו שינרן נל א3 את בניו לפני מותו אס יזנהו לכך הממית והמחיה יתע'׳ יונס ננרנת הנרית, ני ויתן לן האלהים מטל השמים ונו' מוס3 על נחלה ארן עיני ד' תמיד נה, יענדון עמים ונו' חו30 על ויירש זרען את שער אויניו שנאמר לאנרהס אחר העקדה׳ ואוררן ארור ונוי על ואנרנה מנרנך ומקללך אאור שנאמר נ'נ לאנרהס. וננוא עשו נמטעמיו ידע יצחק ידיעה נרורה' את תרמית אחיו. ואז הנין ני תשוקת נפש יעק3 היתה רק אל נינת נריה ד את אנרהם ולא לנרנה אחרת׳ ני לולי זאת הה טעם למרמה, הלא האג ינרך נס עשרת בניו 1 וגס נזה החלה לזרוח לו צדקת רנקה, ע'נ אמי נם נריך יהיה, אנל לא נם נרון הוא, נלותר לא נהחלט ׳ אלא ענשיו קרו3 לאמת שהוא הראוי לנרנת אנרהם׳ ונשומו על לנו, שנמעט נתן הנרנה המסורה לו לאשר מאס ד¬ יי ׳ חרר חרדה גדולה עד מאוד, ני מתכונת נפשינו שאם יודע לה שנסתננה נסננה גדולה מנלי ידיעתנו, חיל ורעדה תאחז אותה, אס נם ענרה הסננה מעל ראשינו. ונאשר חלה עשו פניו אביו למען ינרנהו, התאמן יצחק נחנתתו לעמוד על האמת, ויאמר ע׳ד הנחמה מהנסיון: מי איפוא הוא הצד ציד ונו'׳ נא אחיך נמרמה ונו' ולנה אפיח ונו' ויאתר עשו הנרנה אחת היא לן אני, אז ראה יצחק ננירור ני השמן לנו מהנין הוד יקרת נרנת הנרית, ינס יצאה ננוגה צדקת רנקה, וינרנהו נרנה אחרת נננואתו וכרוח קדשו, אנל לא מחמת זעקתו התרה, אלא מחמת שאלתו, ני נאמת נרנה אחתהיתה היא לו׳ ואח׳נ נרך ליעקג נרנה גלויה, נדנת די, לא יוסיף עצנ עמה. *)לסי הדרך אשר אפנה לן פה, קורא אהו3, אקוה שיישר נעינין אם אומר שנוכל לפרש הנרה דנאן: הנרה רצונית מענין לא יניד את נן האהונה. ומלת ני משמשה נתקוס אע״פי ׳ נמו כי תנשה הננור , ויתודנס Er erkannte ihn nicht an, (als Ssau) obschon seine Hände wie die seines Bru- .ders Esau behaart waren—und dennoch segnete er ihn