Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 79

דמית כוכב־מנחם מאיר״עידם בין צבא יודעיךיגס מארץ מרחקים׳ ^ל1ר1 למויהדרך ב_אמוךכפים להטיבילהועיל ולהזריח מחשכים, חכך ממתקים הגיוניך ספירים זכים הלא בספרתך מזהירים מן החרכים. שר החכמה רב תבונה תופש זקסת . לך' רגשות רוממות מעד־ן מטעם י רוח״חן ונועם זעלימ1 מתנוססת גם ספרי המחקר ’לשמים שיאם מנוזלי .עטך’בעזוז’ החח נהרו היו כעין הכתלח ובשיש יטהרו י - בעזר נגדך לא המתקת חיתך. אף לא בבנים סביב לשלחניך אך החכמה היא היתה רעיתך י T V « ־1 * r ז I V Tr1- T וצאצאי רוחך הן המה בניך. בן זרה לך התבל ותענוגי בשרים לךאת,ץ אוצרך וקניניך מישרים.. אף אס המחסור שם אורב אחריך דה! כן בהלר גורל נחלי העלך - .עינך במרומים ׳ ובחכמה כל מעיניך לכן לאליל־זהב לא כרעת ברך אך בהיכל” התפארת ככהן'משוח הדעת והאמונה לך פי־שנים ברוח. אבל הוי, ,עדן מלאכתך לא בלית עוד ידך אמונה להגדיל תושיה. והנה לשמיים נקראת מרום עליה כבהנךך'ןנפשךזש:ה בית אביה; לולא העיר'והאיר בעל'השם מו־ח. כוכבי יצחק נאכפו לא;בפו קרוח!