Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 4

אחרי שבעו י לחץ כמו שבעים דעה מנת עצב ודאגה לנחלה לו נתנה׳ בס־ לבל חחכמים יושבי בשבת תחכמז/ני׳ חותמי עני נאווילמו׳ ימי חסר ורעים׳ י בלויי סחבות בגרם׳ נעלים בלים מטדאים׳ ■ שחי ■ראש ילבו לבתם מהאמלה׳ ז. רואיהם יכירום כרגע במרחקים׳' ז כי מבי דאגה הם וגרי מחשיבים - 'והם תהלת עמם ופארו יחידי סגדה. - n < כרין בעקבם ישישיה :דל,ה מהם להמיית אש נעליהש— גן •ישישו שנוא אה השפה העבריה ויו לעגם איירי רואם ני גש המאיר לפטרה' לשון הזהב עילם מסן בעדו, זקן ביהה מבקש לחם לעה זקנה שנע •מים כקשה ורעב ושאלהו שהלן באין לשמנו ולקעיו — הלא ענין רע ומר בזה בכחו להשיל חומה ששה ליון נ־הר עז ממסנוה חהפוכוח שוטח שנוח מאוח רעת*׳- לכן לא היטיב « ה "ל והאש0 חלד■ במבחני הגלוי.— והי' לו לחשש תחבולה אחרת השארח לטושיה. הן השוכן נעיר קטנה ועניה׳ אין עזרסה לו נמקים שנחו, כי עניו ומדודו גדולים •ותר מהטיל כלה, וא'כ אנוש הוא לבקש משען מחוצה לו, מאה אנשי האין הרחבה והמלאה מאדם רב, ומקליט הערים הגדולות אבר אליהן •אששו כל איש מלוק מוכה ומענה, ושואל כזה שעור נ א 1 נ p * ן וההכרח לא ׳גינה — לא כן מ״ה״ל המלומד בבמה לשונות א״ראפיוה חבר לכמה רזנ׳דוח נכבדות משיצי ההשכלה, מוכתר בשם הכבוד "דאקטאר" ואושיה מעדאילליען לו נתונים, מו״ל מ״ע בששת אשכנז, ששה חיה מלאה עלומים, והוא יושב .בנשר וביען קריח מלן סרתי במדינות, אשר נס איש המוני מדנה־ העם ימלא בה שמלה לעורו ודי מחסורו (אולי לזה השיב דוד המלן ע“ה לחכמי ישראל כששאלו: עמן ישראל צריכים פרנסה, וענה ואמר: פשעו ידיכם ננדוד, ו״ל להחסשע במקום רחב •דיס אשר יחנו שם הרנה אדם וגדוד אנשים בהמון וזה כחם להחיות עס רב^והיא גם היא נודעת בצדקת פזרוגה .ינדבו ח עשיריה לעםו1^ חקר בכל עח מד להפליא. גמה באהבתם ונאמלשס לא יקפצו ידם מאחיהם האביון והעט גם בדעה, אן- כי■ מאיש ים ונכבד עושה טוב וחסד בעולם ההאצלה זה רבות בשנים; הלא •ובל שס למךוא מחסה מסלט ומסחור נשנה אחת משטח המסד .והנדיבות הבוררדס בה — באין אונס להוליך קול הקריאה מקיר העיר וחוצה — ורק ראשי ורהט העדה הישרים בלבוהס הם היו צדינים לדעת מה הגיע אליו והס שחו עצוח לחבוש לעצניסיו ולהובילו למחוז חפצו באופן נאה ובצנעה הכל לשי חין ערן המקבל ולשי צרכו כ׳ רב הוא (עי כתובית ס״ז) — ומה שיכולים אלושיס אחדים המתנדבים נ־-יס להיטינ במ-שה הצדקה בסקירה אמה נשובה ונחת, לא יועילו כל אלפי האנשים המקשקשים נזוזיהם נמיע סלוני כה וכה, מכניסים בחשאי מענע שחוקה ומוציאים נשבעה קולות בקוראי שם הנדיב הגדול על נדנה קטנה — כי נאמה יבואו להשמיע נמנידי חדשוס נס החידוש הנפלא גזה שיה" סושי ששת עבר נעזר נמה ולא נעזב בכל — הלא מצער היא ולא שוה בנזק הכבוד והחשארס לעני בן טוניס! — ואין.להניא ראי׳ ועדות סכך פשה גם האיון לאפרתי: בפאריז בצרחה לו וגם הצליח חפצו נידו בהודיעו צערו לרבים, ב• הוא ערן מכתב גלוי לנט עמו, עם צרפה הגדול והרב עם חכם ונבון אשר בכבוד הליטעררטור שלהם •הימרו, ו׳ בר אליהם בלשון עמם הצרופה אשר רובם ככלם •וימים אותה ואוהבים ספריה וסופריה בכל לננס ומאוים, אן החכם ההוא יכול לאמר־־תן, נייעו ני דבריו יעסו פרי חנונה, וארשה שפתיו נל ימנעו ברוח נדיבה , נפרע כי אצל העמים אץ חזון כזה נפק וכמעט בל חכמיהם ומליציהם לחמם ומימיהם נאמנים ופרנסהס בכבוי גדיל, ולכן כי יקרה לפעמיס רחוקות אחי הסופרים שאינו רואה | ברכה בעמלו והוא גבר לא יצלח, אז רו־ש מהר •נהרו מכל עבר ופנה, לקה לו רחמים 1 וחנינה, אן אחינו נ״׳ ... אהה, ה׳ אלהיס! מ׳ לא ידע רוח העם לכל מחלקותיהם | זלעוחיהס השונית, לפלגוק קהליה יעקב בזה״ז אין קצה ן ולוב העשירים בארצותינו הם ן