Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 71

— 71 — .Bon M. H. Brrger, Robb.-Candidat חזיון ליל. בחלוט׳. ויהי בעלם היום, ואתילג על יד נהר עבי, על שפת כבי. ימיה לעת ערב, ויהי אוי; עת רוחות הנשף שנוי, עת ינעו הלללים, וקינים האחרונים עוד «יד התהר יגיהו בהנהב עדי «גדלי קפרוים; — הש«ש נעה «יגע ליגע. ופתאום «קגיב לי ערפל ואפלה. שיתי ביום הזצימתני, וי«ש חושך כחתולת עיפה יללמויז — ויהי כאשר התת«יה שערת נשרי במעילה. ולבי הולם בקול דופק, ותחל גם רוחי להתפעם בקרבי. וישב רוח מזק מבמות שפים באונים ועלמה אל תוך גיא חזיון, — מפיק קלעים, משקשק כפים, ויחשוף יערות, וידיו, אלה, אלון ותדהר בעמק, ולמרתם במורד השפלו, וייעשו כל קרעפות ביוש רענן: ותשמנה גבעות עולם, והררי עד הונעו, ננערו כמשק גבים! — בפתנק והנה השתרג קיל לעש גדול, מהד תקרת ראש הפקגה, כי הנה התפוללה אל תוך נקרת הגיא אשר על פני הישימון! וארעד מאוד, לאיש נדהם דמיתי, גלמי השתער, רתת מהול בשקוי עלמותי, שבץ ופללות את נתחי הרעימו; רוחי נמוגה כהמק דונג «לשפי אש. — ואז קול דממה דקה, מר מתיפחת, נגעה בפינות לבבי, וחיל׳ ינשוף רוחפי רומה, נשאו קינים, הגה, והי, כתנות מדבר דליל ישימון! ואתעלף מחזיון הנורא, ומיתרי גויתי הוקפאו לעמודי קפאון; הרעדה החלה לפתח כל לולאי נתחי, והוזרמו אל אשר תקוב הרוח ללכת, — וגחלי ראש, פיק ברכים, ומדות לבב, כרעתי הבקעה — ואנוס — ואישן! — ואפול לאפי; נשנומתי אדלה — ותהי עלי אז שם יד המחזה!! אז נגולו לפני דוקי שמים — ויהי לנס פלאי! — הללתי אל תוך תא בירה אחת, בנויה לתלפיות — בעד מלונות שקופים — המוכה על אבני עמודי כדכד ואקדח, גבנונים «ששר, תבלול רב לבעיס, ומראיהם כמראה הקשת אשר יהיה בענן, ביום קגריר ורעם, ורלפת הבית, מאבני שיש נזתור. נוללת כעין נחושת קלל■ ומפלשי עבים, כראי מולקיס, — נוראים מאוד, כמראה לבנת הקפיר פרושים על העירה למקך; ונוגה לה קביב בעוז והדר. זאת תבנית ההיכל נוראה ונפלאה מאוד [ — וארא פת להקת לשונות עם ועם, קראו עלרה, נועדו יחדיו, אוקפו אקיפה בית ממולליהן! — ותכוננה מישבותן אחת אל אחת, כפי ערכן, ובתור המדרגת העליונה, חזיתי נזר, ושרביט, על אברות מלאכי שלום וקינים מהנה בקרני שמש מחוג קדים, אמרי עלות השחר ביפי נוגה! ואז קשבתי, וקול נתנו בבית ד' כיוס מועד, לאמור "מעעם השפתות כולן, ומרלונן, נפנה ראש ביננו, השפה הנערכה והיקרה, ואשר תורם לראש, נתן כתר מלכות בראשה, ושרניע עוז לידה, ולפיה תכוננת השפתות האמרות את «לילותיהן! — וחתנשאנה לשונות רומית, יונית, אשכנזית ולרפית, על האחרות, ותעלנה ארבעתן על תור המדרגה, למען אשר מהנה אחת לראש מתעלה, ותדברנה בגאותן יתרן ומעלותן, אשה אחרי רעותה, שפתן תעננה, תנענה תהלתן, ואת גדלן בלשון מדברת גדולות, תליענה על תלמי לבנות. — ואז חרלו השפתות כולן, פה אחד "לרומם על גביהן את לשון רומית, לתתה לראש עליהן, נזר תושת על ראשה, ושרניע תנתן לידה. — ואת הלשונות האחרות, פקדו הנה ביניהן לרוזניס, ופקידים, ושרים, נכבדות מנבגדווז, כפי ערכן." ואז רעשו לבא השמים, וינועו אמות הקפים, גם תמונה כמראה איש חזיתי, איש לבוש הנדים, ««מניו ולמעלת, כשביבי אש מתלקחת, תרמיף על דל שפתיו שמוק רב מן, ואחריו פלחו אראלי רום רנן ישיר, להודות לאשי חרלו השפתות, ותשמח יקהת הלשונות כולה, ומריע קול גדול — אך אחותן