Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 86

86 ומה ט ■נ ויפה השיל הזה עליך בלי תפונה, כי אחה באמה עשיט אזניס למורה ולחכמה, ואמה הקשרה ומגיח בלולאות האהנה שה־ האחיוח האלה, וחזקה אח מישיוח האחוה ועבוחוח האחדות ביניהן עד כמה שידך הגיעה. וח״ל עשית מיל כישראל. אם כי מניעות רבות עמדו לך ’בדרך ושוטניס עטלפים בל מזו שמש, אלה מקנאה ואלה משנאה היזאזרו בכל עוז לשים כבודך לשמצה ושמך לגדופים, ובמלאכתך הנכבדה שמו תתלה, עכ״ז לא כתובות אחור, ולא פעלו על לבך חידת מורדי איל שתפדול את מחקך, לא הפילו את לבבך ולא המסו את רוחך, מך נמת למכים ולחייך למורטים, יקללו, המה וקללתם אל חיקם תשוב, כי לא לעולם חיסן הרשע, לא לנצח ירימו חטאים בנפשומם מנח, כי לא ינוח שבט הישע על גורל הצדיקים, וצוררים כאלה לא יוכלו בנכליהם להאפיל יפעת חכמתך אשר תהל כמו בשחק הצפירה, הס בבגד יבלו מהיו דראון לכל בשר; או אז כשמש תצא על פני חלד כחתן מחופתו צדקה ומרפא בכנפיה מאירה בעזוז s יפעתה וקיי אור מחגויה יהלו לרוות עונג ועדנים_כל מתי תבל, ככה יהנו מזיוך כל שוחרי חושיה להשביע בצמצמות אמריך את לפשם, ויכירו וידעו כל יושבי מגל כי לך נאה להודות ולהלל עלי פעולותיך. זה רבות בשנים אשר מרוך ולא מיעף תלך — ולא תיגע ממיל על חילי להגדיל תורה ולהאדירה, ונברך את שוכן שחקים שהמציא לנו מרגליות ־טובה כזו. 'כי מי ידמה לך ומי ישוה לך בין כל חוברי חבר בישורון, ואל מי אדמה ואשוה ספריך, כולם אהובים כולם ברורים, ולולא תורתך שעשועינו אז אבדנו בענינו בערום ומוסר כל, כי מה יסכון לגבר אסף בחפניו אוצרות יסגולות מלכים אין מקר ומכמני כתם אופיר וזהב שבא'אס מדרי לבו רקים מכל מדע ומזימה, ודעת שפתי קדמוכיכו ברור מללו ״דא מסית מת קנית" — האח! מדי אעלה על זכרוני גורל בני עמי פה בצפון אונגארן הנדכאים תחת סבל מעמסת האולת בשמחה וטוב לד; אש תבער בהגיגי כלכל לא אוכל ובעצמי כמו רצה, אין גס אחד בהם מפעמהו לבו והרגשימיו יאלצוהו לאמור: קום קרא בספרי עברים, למוד לשונך לדבר יהודית ובאהבהה תשגה תמיד — הכל סג יחדיו נאלמו, אין דורש ואין מבקש את התבונה, ואף כי ברחובות מתן קולה, במרומי קית אמריהחשמיעו, בחוצות העיר תבטא בשפמים, הוי סכלים! "מה לכם נרדמים בחיק הפתיות, מדוע תטמנו יד בצלחת, עד אן תלכו בעיניה עצומות אחר ההבל ותהבלו? עד מתי תהיו ללעג ולקלס בעי כל העמים?" שומע אין לה להאזין נועם מדברותיה העריביס לאוזן, כקול כנור ועוגב. — ומה גם השפה העבריה. זאת הזקנה תשבע פי שנים הלעג השאננים הבוז לגאיונים; כן מדורשי החכמה, וכן מהבועריס בעם, חוק אחד לכולם. החכמים בעיניהם יבזוה בלבם ילעגו כל היום על יקהת פניה ועל קומטי מצחה ולא יתנוה להציב לה שם עולם אשר לא יכרת בין השפות האחרות אשר בהן נדברו איש על רעהו ומלתם על לשונם כלס יגרשוה יריעו עליה כגנב — ואלה אשר צפן לבם משכל לא ידעו ולא יבינו ובמשיכת יתהלכו המושבים ידיעת לה״ק פרוזדור להכגס לטרקלין האעקולסומ.יובין 3ך ובין כך ימעטו כורמיה ויוגביה ותומכי בידה, והשפה מה תהא עליה? — הן ידעת" גס ידעתי כי אף אס אזעק ואשיע ואשפוך לארץ מרדתי, שמם תפלתי, ואף כי אקרא בגרון ולא אחשוך:* אל תשליכוס מלפניכם ככלות כמה ואל מטשוה, הלא היא השפה הקדושה בה אל כד י מפארן הופיע להנחילנו ע״י משה עבדו בחירו רצתה נפשו נו אש ,דת מורשה קהלת יעקב, בה דבר אלהיס על הר חורב אתנו בקולות וברקים וצרכו את כל דברי התורה הזאת, חיינו ואורך ימינו, לכן חזקו ידים