Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 49

49 .Von Jetty Wohllehrner רגשלת נפשי*). על מות איש• הסבם השלם במעלות ונממון מלין נעים ורןןםר מהיר נלשוניס שינוס יייהל״י שמשון וואהללעהרנער כ*ע,בני המשכיל היקר והתמי ם הבחיל קלונוכוסז׳ל• אתמת רעיוכי! אתמה שרעפי! השילו שמלה גיל «עליכם קול צהלה ורנה אל יבוא בגבולכם — קראו לי למקוננות ותנאינה — יסדו עמי קול נהי תשאינה, יסדו זעקת שבר תעוררנה על מות אישי מחמד נפשי ובני יקל לבי — הה! הנאהבים והנעימים בחייהם גם במותם לא נפרדו — אללי לי! היש מכאוב כמכאובי? — נמשך שלושת שבועות נכרתו שניהם גם יחד מארץ החיים, האב והבן חלפו הלכו למו, ואני נשארתי אלמנה עזובה גלמודה ושוממה — אויה אויה! למי אדמה שברי — דמיון לצרת נפשי אין — נשגלו שערי רחמים, שתם תפלתי, — והאסון האכזרי לא בא לבדו, כן_ אם דיך קשתו פעמים ושמני מנורה לחצי, כי מלא אשפתו מהם ופרץ זדר גלי חמלה. הה, שפך ד׳ מרון אפו עלי בתתו לשיום למלאך המשחית הרג ולא חמל, ולא חש לא על העץ ולא על הענן!, הען אשר היה שתול על פלגי ההורה החכמה והיראה, והענן! אשר פרח ביפי תתקוה כי פריו יהי קודש הלולים.— אהה! המות, שר הנשיה קנון! שושן נחמד עודנו באנו וכפתו עדן רעננה הען עם ענפו יבש נדן! ואיננו. — ועתה קדורנית אתהלך נמל לוחי, כל דברי נמומים ושעשושים לא יעלו על לני, תועבה המה לי ואגעל במו, כי לי המה להג הרבה באין תכלית ולא ירדו בתי נפש וחדרי לבי הנשבר — יען אנחות׳ וצלותי עצמו משערות ראשי ואך בבכי אשאןז רוח, יגוגי יסתער בקרני כים נגרש ונפשי לא תשכון ולא תנוח עד יפוצו מנגינות דמעותי חוצה. — אתמה הלי בגלבוע! אם לא עליכם ירד הגשם, אני ארעיב שיחכם בפלגי דמעותי אשר ׳כגשם שוטן! ממקור עיני ישעופו. — מתת אלהים הנה אנחותי — ובנכיתי נחמתי; לכן אל תנשו לנחמני, לא בזאת חפצתי לק אקרא למאהבי ולמכיר׳ שיעלו גם המת על לבנם דבלי המקוננות ונפשם המהירה תקח חבל מקנתן נזכלון אבל על מכתי האנושה, אולי נזה יגולו,מענו כובד משא יגוני אם לנים יהיו נושאיה! — זאת שאלת אשה קשת רוח ושחה לעפר מיתה. — .Poetisches von Timon Bacher ף* ך,|א! לאיסז מורם מאחיו. ל?נ1ת הדוגמה חביב. כסלע בלב!מים. פ<ןת מגור ם?וביב, ״״׳״ « י *) אלה דניים היוצאים מקרב לב אשי! אלמנה גחינה יעצונה אפר רוס היגון ינר נה ומלהו מל לשונה, המחאנלס על מוס אישה, איש ממויוה ורנ סנונוח סבם וחמים נלשון^ נכנד נצר מנוע היסס — ומוס ננהינן סורס עלי עין הסבמס, הקרה י ד' לשני, ויעני ראיס׳ כי אמרוה סטהורוס אלה מעולפיח ספיר• המליצה ורוס נשגנח עליהן נשפכה, אמרח׳ יהיו נא לרצון לפני האדון המוציא נמספר צנא הבוכניים המוהירים נאור יקרוס נשמי הליטעראטור הענריח הסבם הגדול הנאדר לסהלה מוה' מענדל נרי׳ שעערן ני׳ ויופיע אמן, אלמוני.