Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 59

69 *־*! יתום ואלמנה הוא היה מעודד. וגפשות יקרות מנואש מצודד. אויה יספדו עליו אניוננו: נשבר עם מותו מטה לחמנו! הוי מי ינחמנו מעצנון ידינו?! אולם אך זאת תהי נא נחמתנו. הה• גם כי נדול כים שברנו; רוחו הצדקה אשר בה כן העיר. ובנגוהותיה אפלינו האיר,, אך היא עשה עשתה לה כנפים. וגם כנשר האברה בשמים, לשכון מעל הככבים הרמים; אבל מעלליו חיים פה לעולמים. לעפר שבו חלקיו האמללים. יפר" מעשיהם ינובון לעד למהללים• זאת תנחמנו מעצמן ידינו ■ ירסוש סאיער. Poetisches v. Nathan Eleasar Fischer Königl. Musterlehrcr. 7!ג nyijzyn.. מנחת מזכרת אהבה היא שלומה לרעי וידיד נפשי, ירה החכם ייילץ מפואר מחמד התורים ויפעת המורים מוהר״ר יצחק המכונה אייזיק רייך, מורה בבית השפר (נחרמתן- הויפטטו!«) אשר לקהל עדת יסייין פעסט יע״א! יפה מראה הפרחים קריה ם תתערב. והעוף על הדרכים משמיע קול;גרב. הילדים גם המה מדי שנה בישנה בבא.עת האביב.?תת אל תהי למנה לכל חי מסביב; ישם על האחו. בלי ריב ומשטמה ,ירקדו ׳שקהו. . . רוח הדיש לבשו באדם כנטעים. ■ יז;וי■?י השלג יקשו - נ.,,צאו דודאים!