Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 58

— 58 .n Dr. 3. M. Jost. Mitgetheilt von H. S°® מכתב ג' פה פ״פ ענ״מ בראשון לשגת תזריע גיוס כ״ח לחדש הדאפין הוא השביעי לחשבוננו שנת היי״ש. אלתי ישראל יחונן את אהובי ורעי האדון ר' שלווה פרענקל ויברכהו וימן לו שלום וכל שוב, אמן. כיום אנכי נחון בעבודתי הרבה ורק. בחפזי אעבור כאחד מרוכב׳ הרכש המשועמים בחוצות הקריה לדפוק על דלתי הבתים ולהושיע בין החרכים לאיש ואיש את אגרתו, והנני ממהר לתת בידך מגלה אחת קענה כאשר חפצת ולהשיב על שאלתך ובקשתך. גס לא אוסיף לדבר באזניך אמרי הבל ורעות רוח כפעם בפעם ולא אתנהג במנהג יהוא בן נמשי למען לא אהיה לבוז, כי בושתי ונכלמתי בקראי את מעשת מלאכת מחשבת הפלפול העצום אשר גברה בו ידך להוציא מתוך גרגירי הזרעונים אשר השלכתי על שדך, ואנכי משבתיס לילדי שעשועים אשר לא יועילו ולא יצילו כי אם למלא שמוק פיך, ואתה הנך מותה גחלים על ראשי ותגמלני באמתחת מלאה גפן ותאנה ורמון ובשיר גדול ממעעמיס כלם ערבים לחכי. ויהי ככלות׳ את ברכת המזון ואפול על פני פני ואבך בקול גדול ואקרא: אוי נא לי, כי לא הלכתי בעקבי ר' יעקב פולק ולא נשיתי להתהלך בשבילי הרבנים הגדולים פלאי סבל המקרבים ראש משכת התלמוד האמת ורגלי משכת אמרת ומבינים את. מידותיו ומשליו ויהיו לאחדים בידיהם בקושיותיהם ותירוציהם אשר יתאמצו לקשור אותם בקשר אשי לא יחותך במרב אלכסנדר, והמה משכילים להרביע כל מין בשאינו מינו ומרכיבים את הצפוי אשר ע״פ השמים על המיה אשר בארן ודגי הים על בעלי כנף ובהמת השדה על רמש האדמה, למען הוליד בריאות חדשות לא שזפסון עין כל בשר! ואנכי אויה לי כי כחגב אני בעיני! מי יתנני כאחד מחכמי ארן פולוניא, ואפעל גם אני נפלאות! ואם באמת מאסתי בלהנויהם ובלחשים ובקסמים למה לא זכיתי לשמש את פני רבי אלופי ומיודעי ר' שלמה אשר נם הוא איננו שר אמרי רהבים וששי כזב, והולך במישרים וגם חכמתו עמדה לו ואנכי כעת כנער קשן לא ידעתי לשאול אף כי לענות! אמנם אינני ראוי לעבדך, כי אף אם שמשתיך לא השגתי לאמת מאצבעותיך אשד ברגלך! ובכן אמרתי שוב לי לשים מחסום למו פי ותהי שתיקתי חכמתי ומדי דברי שכחתי את עיקרי מכתבי. סלח נא ומחל! בענין הכסף אשר תחת ידי הישבת לראות. אמת הוא כי למן היום אשי יסרני אבי שבשמים וישלח מלאכו לקחת מעמדי מחמד עיני, אשתי היפפיה והצנועה להוליכה אל ארן החיים אחרי היותה עזר כעדי כ״ד שנים! והי סגר רחמה ולא הנימה לי בן או בת, זה לי שבע עשרה שנה ואנכי הולך ערירי ולא מצאתי אחרת. ראויה לשנת על כסאה לנחמני, אמרתי אני אל לני למי אני עמל? ואיככה אשאיר ברכה אמרי ימי חלדי? וירע בעיני לאכול ולשתות רק לרדת לבאר שחה לשבור את רענון הרמת והתולעת, ואתחזק ואתפלל ואשמע בת קול קורא: מרדכי, ואומד הנני! ויען ויאמר למת זה נעצבת, ולמה נפלו פניך? הלא רבים המה אשר יקרה להם כאלה, וככלות שבעת ימי אבל ירתצו את פניתם ויישיבו את לבם ויבקשו את כל האות נפשם