Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 48

48 על פדי גודל למס הרע י אשר זממו על ישראל רעה להנידס מעל אדמת תגל ולהצמיתס גדעת זממת למס הערל. גס ד' שמע לקול שועת דלי הדוח וגמור מלחמה יצא ד' לישעעמו, לבש בכדי נקס ומעטה גאון לשגור גאון מצדיס ולמחון ראשי תנינים אשד גמרורות פתניהס חשגו לבלע נחלת ד', ולמען הראותס את ידו הגדולה לא על ידי ציריו הנאמנים עושי דגרו יעשה משפטו עתה עם מרגיזי אל גאלו, על יד אדם גן תמותה יעשה משלחתו על מצדים, למען ידעו גל עמיס כי אף אם רס ונשא ד', משפילי לדאות נאק לחונן צדיק ולדכא רשעיס. ולזאת נחר לו יה מנין שנטי ישראל ציר נאמן צדיק תמים, מנטן אמו קדשהו לנגיד ולמושיע על עמו ישראל, מאחרי עלות הנדילהו ד׳ לרועה צאן ישראל, הוא משה אדק גל הנניאיס ונשיא המחוקקים, אשר ד' גאונו ועוזו כעדי זהנ ענקתהו, הוא משה אשר עשה אותות ומופתים נאדמת מס וצוען נמטה עוזו הכה מצרים מגת נלתי סרה וקדא זעוה ושממון על כל יושניתמפנחס• כמלאך ד' צנאות הפליא לעשות נפלאות נישראל, הוניש מי יס סוף ומי נוזלים שס לחרנה, הוליך שנטי יה נמדנר בארז תלאונות, מקום אין זרע׳ האכילם מלחם שמיס, מצור הזיל מיס מחלמיש קדים נוזלים, ידו אמונה לכונן את נית ישראל ולהכין אנן פנת מוסד אמונתם, על ידו שנטי יה לעם קדוש וגדול נקדשו, הוא למדם דעת ודרך תנונה הודיעם - הנחילם תורת אמת חוקים טוניס וישרים, ותורת ד' מידו מורשה לגני ישראל. ומעת דדך כוכג מיעקנ המנשר צדק דג נקהל ישראל, ושמש משה האירנגנורתו נגל משכנות יעקנ, נמוגו מסגרות אוצרות ק פאון החטאה, אשר זמן דג כסה את עין האדן וצאצאי קדח הרשעה נצמתו, נות ירק הצדקה לנשה האק, הדר כרמל הדעת שללצנעיס, על פני שרון החכמה צנע רקמתים, ערוגות נושם הנינה, כפרים עם נדדיהאמת נעד׳ עדיה תקשרנה, על כל זיז שדה ישראל אך חן ויופי מגנהי שמיס יצאה נפ אלהיס האמונה הטהורה כמר המלכות נראשה, וכוס ישועות נידה מלא מסך להגיר נוחם וישע על כל נשמת חיים, וצוף ונופת להכין צידה לאדם עלי דרכו על האדן, ולעת יכהו פגעי התלאות ומשאת החיים, מה נאיה אז תפארת ישראל הדרת הודו מה נעמה, לו שלמו ימי הרצון האלה׳ נאשר הרימו ידם עתה לעשות הטוג והישר נעיני ד'. (ההתשן גמוזנרה הגאה.)