Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 103

103 רחשבוהו למתעתע אשד הבה במהומת שגעיון׳ X׳ על דעיתויעעד/זערןת שבר בקולי שאיון! י j מה’לעשות עם ך!איש נבערה עצתמו אך שאלוהו על אדותיו?תמהוןזלבמו. ויתאנן במצודתו, ריבך .ויפרש כפים: שימעו אחי׳ מי ממית! הטו נא אזמם! בארץ?ה נ1לךתי הנני;ר וא1רח,ז1 נכרי׳ בארץ עפה הצלחתי בצל בורח;.״ ,׳את רע;תי עזבתי על מספר רגעים, לא ראתה עץ חזיתי, חיים נפלאים; ועתה'הנה שבתי - מסביב אראה ואבינה הה! סיליפות נוראות׳נואתמיל אץ עוד תמונה! -״ .ויספר לשואליו חזיון העדן מראות סלומו x מאשר ך,ךא'הר שמה רוח איש שלומו; .ועשו אחד באחד וישבעו אליו בשממץ - והנה ז?קןזעל משענתו בא בתוך ההמון;?רעדה הל,ישיב אמריו ׳ ועיניו דלפו ךןןע1ת?וליד ותורו מבלהה ואימי■ ׳’ ושמתיו נעות »אי שמים! אץד, החתן אקר עלו-זיו י מלא נאבד פתאם ביום מועד’חתינתיו!יפלא v —״ «סאתה זה העלם האמלל נעלם אז מעין j לתהו?קשוהו, דרשו??ליהארץךאין? ואל 3ית השמחה' מהרה?אה ע^בת וי:קךא האבל מועדו לאור לפיך מיות; ׳ ";מים רכים הוחילה ׳ נימת הכלה הנעימה׳ שכולה גלמודה נגזרה מחיים שכנה דומה. זה בשבעים שנה מעת נעלמת פלאים ועתה שבת הנה כעולה מארץ הרפאים ג