Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 55

— 55 - / והנשגבים, ביבט לארץ הישקטה והנקיה׳ אשר לא ימצא עליה עתה איש, אשר נגזלה' שנתו"מעיניו׳ והשמחה מלעכו, כמוהו. ש;ערות_ראשו'הלבינו ורקי^שע בינו'ובין’הקבר׳, ומכל שנות ימי חייו לא הביא אתיו מאומה רק שגיאות"וס^איס^וחלייבמ, צ- כבשרו אין מתום, ונפשו בקרביו ש^ה ׳ מדורות פתנים בתוך מעיו׳.וחטאיו היו לוי לפוקה ולמכשול לב בימי'זקנתו; ימי נעוריו 'הטובים והנעימים 'יתהפכו סיום נגרו לתמונות נוראות ו״מפחידות, ובכס דמיונו ,הביאוהו אל הבוקר לא־עבות כאשר העמידו אביו על אכם ךךך־החי.ים׳ אשדי יפרד לשני ךרכים, ר הימיני מוליכו אל מסלה אוו—הצדקה'המאירה כישמשיאל־1 ארץ .והבת זירים שקימת ושלוה המלאה לה אורה ותבואות, ג ומלאכי' שלובש :תהלכי בה והשמאלי מורירו ^גל מאורות חפרפרות ההמאת יאל מערה מלאה' נטפי מחדותקות׳ ונגשים ד־איוירבים לנשך׳ וקטור מבעיר ומחשיך. אהה,' הנחשינם תלוים לו מכיב לכו, ונטפי מדורות.על לשונו! והנה נודע לו אי זה הדרך סלך. 'מזמותיו נתקו, ובלב מלאעגון קרא אל הישמיסג השב?א לי,ימי נעורי, אבי! והעמידני עוד הפעם על אם הך.רך למען אבחר דרך אסל! אולם אביו וגם,ימי נעוריו חלפו והלכו'לסם זיה ימים 'רבים! הרא מאורות מתעים מרקדים על מי־־ךפש ואז יכבו בין הקבליבש. ויאמר! הן המה י,מי אולתי! - ו:ךא עוד כוכב זרגחד נעקר מטקיומיו בשמיבם.ויינם, ובנפלו המיץ נוגה, ואחרי־כן התפוצץ על האו־ץ': זאת אני הוא! קרא לבו הגשער 1הנךןה׳ ולשופט בקרבו כנחש .ישענו והרחיב 'והעמיק פצעיו. ולח דמיונו הלוהט באש הראהו אנשים העוזבים משכבם כלילה בעוד חבלי שנה על עיניהם׳ מהלכים על סוגיות, יהרח־ם אשר הרוח מניע אותה הרימהזרועייחיס' וחש?ה לפוצץ'אותם, ןס!ה תולעת' סמש?ה צורתה ׳ * הנשארת בבת־מות סליק מכל י י סהל יפה מעט מעט תוארה בלמות תארו, תאר פני־־אךבש. כישאץ רעייוניו המבהילים אוהו הקשיב־קולשופר׳ וקול שירים נעימים הגיעו לאז?יו מבית התפלה אשי ישירו'עזם' במקהלות, ודוח תנחומים’בא בלבבו׳ ויבט עלי פגי* הרקיע סביב סביב T 1 T I - •"־ ״ ״ J ״ T T | ’ T T ד *הוא תולעת שרץ חעיוף אשר עוד לא שלמה צורתה (Larve .(eines Insektes