Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 73

דוה! לבא עמה אין דיו ומפלה נם רעיתי נאלמה בלעונה אין מלה.?“mp חן£צי לא הנחני;?לב ימים אדירים ד!ט1ן גליו הוליכני לכדם שטפים כבירים שעיפי לילה. (המשך.) Von M. S r i d 111 a 1« n. יב הה, מות מלך השאול הה, מות אתה אדון הכל! אתה כגבורתך תמחה ממלכות מתחת שמים תשדר מערכות, מרוח פיך יכבו שמשות ומאורות, בעוזך תפורר עולמות אין ספורות, אף השמש המאירה הרעה ושבה, אך בחםדך תחי, כי תחיינה נדבה, ונם אותה לקץ הימין בחמת רצח הלא תקלע למחשכי תהום הנצח — הנד! מדוע בחרת לבני אשפתיך מטרה קלה בזויה? ולא תקלע ברק חציך בבטן יצורים נשגבים ממנו? מה ילוד אשה? מה אנוש כי תזכרנו? מה האדם קרוץ מחומר מלא זעם מול גלגלי ערבות ואדוני הרעם? ו ■בה רעתך עוד אתי, לא אמרת; אחוסה ואת חציך ללבבי הה שלשת ירית, שלשת! עוד טרם מל#ת שלשת ירחים, שלשת! הה, לא ארפא לנצחים! —