Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 26

26 וכל־פנים ־יחר ךע1 1102!״״), תכל שבאת לבבו מןךיד1"), ואבן מחשבוי/לא] עוד יגידו־ “) והשקץ והעובר 1T2«! שיד קפ״ג.) שים חיתו, צור׳ בעמל. רב יוסי, ואלילה בחנ^ל. לך שית, בחמור מת א1 גמל משד בת י:שךאל נגמל׳ אל, אל ציץ זיצא ויטל. ״ י T T ־* ־1 ו א זכר חיות בל־לב כמים ׳ וטוב לו יחשך נאמו בפיו עד ואחר־בן ידבריבו בלב צחי ומה תועיל טבילת איש 1ימ?ם׳ (כרך ב׳ בוזה דתו על־תאותו ובערום ובחסר ובדד וקבורתו מחוב נם ה<ך יונק חלב’מחיק בבריתי נרמה' יום הוסר מנן־דת 3 שיר קם״ח> נשאר רק מחיל ואון, יו׳יולבל־בשר דראון, גד כל־אישים ובקול שאון׳ בר, בי לפגי שבר נאון. (כרך ב שרתי עשיר ילעג אל־דל נבזה וחדל אישים'מעני וקפד, רחב עער־בו נ־' נ?זתי:ידי תגאה!פן'תש׳ (כרך ב׳ שיר קצ״ו) למוד חכמוה־ת ולא תחפוץ ואל די לך באחת מקצתן. בבלתן, ושור בדעות דבורים ציץ בכל מריקים צוף ודונג משנ?ד/ן. עץ והדונג להאיר אור בלילות. וצוף לרפא לגופות מחלתן. t » - - j ״ I; " r ״: r - ן• t t י י") מבלי לזכור אשל כמים הפנים לפנים המגידים ממשנהו של אדם הקבורה בו. — “) נעור הזה הניע הנח נ' פעמים נמלה יחשך ונמלה מידידו, שהיו״ד היה צ*ל נח נקהל. — נקדם' מלח ואון ע״מ נעול רכלהן (יחזק׳ כ״ח) ולא בחולם נשניל המשקל. והן נקדהי שי" ן ממשנו נשוא הי קוון, והוקפה׳ מלם לא, ההל עפ״< דעה המשורר ולעונה המשקל, ואם ׳הקן איש באופן אמר יושר נאה מיהן אני להומה לו.