Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 47

47 בן בל.רעיון וטחובה וטיהרה הכחיד העצב.עד להפריע. כמעט נואשתי הלכתי'כןדימית עד זעםר אויה! נדכיתי שהותי t ולב^ן אם חיש אשוב אחורנית מישדי אה?תה קמ אמוץ?מותי. אז?אזני אם?כיתי לגורלי יען?מי עלומי הה, מתאם נקמטו,?תהו נאבדו יקר מפעלי.ועמלי [אשרת חלדי‘ להבי יגון להטו. אך עוד?י שביב אש רת?אור מיה ויאור כ?רק?טהר קמים, י ומחברי הקם ק נעיץ הגביה, וכאור קמש יזרח?שלח קךנ?ם:?י תהלוכות אדם עלי זו האד?ה. נם ק?תו גם קומו׳ אבלו שמחתו ׳ רק )נירי אל הם, באים מרמד״ ' אם ק?ט אם חסד ה^ם טקוךתו. יום הולך ו?א, עתות חלד?סבו, ערה ותשועה לעק?ם.?לכו,?חכמת »ל נעשיו מעשיו?ה לבו, לגולל בני תמותה מעל??'קכו, אזחרי סאון סער, עת ה??ת רוח, העבים {פוצו ותאור הח?ה,?.צא אלם לפעלו?לב בטיס?תענג בחלדו?נפש ז?ה ותמה.?י עת?קקט סערזינוךז בךממה,?תענג יתעלם בעתות הרגוע׳?ן יבין איש אם צרה מתקומ?ה כיזישוב קלו אהוי ל׳נוע. עתה לא אתאונן׳ לא עוד ארי?ה> העללי;יה לא יעירו בי עוד משט?ה, רק צעדי אכונן׳ אשורי איטי?ה, נען?ל ךר?י הלא לי; המה׳