Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 83

83 — »אליך נדמתי,!מיוני חלית גם אתה׳ בעצמיות!ני שלח אחיו יד רצח - בניי בני! מה כך!רי! למה מת? למה'לא תראה איור מים לנצח? -׳׳ "אן ארליך את בני המת לא אדעה עד שר!מת עורב במועצה וךעת אך ע!ר לחבוש בממון - עצתך נפלאה ז ממך ראיתי׳ וכן ןם אני אעש. אתה מל9נו מעיוף מיעזמם׳ מבעלי כנף אוסיף לקח אחוייוה ׳ . בי ’כצל עובר מעט ימינו כמים ועל‘כי מ!-ה לבןח יזשוב אדם לאדמה י ע״ם מליצת חדל: "אילן אילן במה אברכך?" Äo» Abraham ומשיו שההד,י ופתאום הרוךוה לביו שמחה: תמר רענן ראה בעימם׳ בנוה ש.א;ן . יבלי מים. .למהר האורה וירע למולו. ו!לב'שמת :שב בצליו. רוח חרישית. יזפיח'בדלייותיו; ובכורי ראשית ׳ יציצו מפאררוןיו. ויאכל שבעהו וישתה לרויה, *• : T v׳TT * Schreier. במדבר נוראה, בארץ מלחה; בעמל ותלאה ונפש צחחה. תעה אורח ימם שלשה כצבי בורח כאילה נטושה אוכל (מים מכליו מלכי׳ ■ ומחיירב בצ-החם דדיו מעכו. ב?ןזוחךחר י_חךיו נועדו לביו מחרחר רןלםליו ימעדו. עוךנה באנחה