Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 91

91 עשר ו?ב1ד קראו חבל׳ ■ לפה תיגעו לטציוא אך שוא? בלו כעישן כיום עברות; רכן רת1זו איותם אחשב. אקרא לכסת רק: אחי־תפל •\:יז - v v ־ 1 ז־ ד« אקרא קהב: אחי־רע ואח־ישוא; אח! לכי^י אשר ובלב אחרי קיאיו תמיד אך שב. (הערה א׳.) נדעה נרדפה לעשות חסד ••1 ד* ׳: 1 t ־8־ I , VV״ בל נשאלה מה? —אך? ־״ למה? ~ נטיב תמיד אל כל אדם לו גר יהיה׳ לו אח׳ למה? ■ כי מלפנים זאת בישראל ״ ’ אך!בת חסד כאחלמה ענק תה;ה אל כל צואר שדי אעבוד לא אקלמה. ואם נעשת ארח חיים והחטא ישך בחמת עכ׳שוב; ' אין ילך תרופה אל מכתך אין לך מזור כי אם אך שוב אל יצילך עת כי;ב1א ביוצר חיים מות אכזר לא יצילך בנך, אפך רע עמית ןם כל. אח זר. — א) זהו ג״ג ליפה׳ פרוש הבהוג: זה ירכם כסל למו ואחריהם גפיהם ירצו (הסלים «“פ י״י) אשר כל המנארים נלאו לפרשו ובכל זאה לא מצאו שסר. — והגס ליעסי אחרי אשר יגנו גני קרס נפסוקים 'הקוימיס אמזוח הגועשים על סילם וקופצים יייהם מלחה יקר שריון נפשם — יוכיסם עסה נפסוק זה אולחם גפניהם ויאמרו נממלהמים: כי נפמיוחס זאס נימו ונמשלו כנהמות גלי הנין: "ייעו כי זה ירכם בתל הוא למו ונכל זאח ישנו •וישלשו אוחו ככלג שג אל קיאו אשר ירצח גפיו חמיי אחריו." יצריך לסרנם לפי זה: Dieß ihr Verfahren ist ihnen srlbst als Thorheit bekannt, und dennoch wollen sie stets mit dem ".Schnabel hinter sich ,-".יי :■־»,ץ ■־f ( tita: ־־•־ (#1w: