Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 44

נחפשה ^רריות כספנו ונחקרה ונשובה בי ימינך פשו?*ה_ לקבל שדם לבצע לאי בחסד רק?מתים באנו?ביתך■ * כי 1־3לים וברעען. ךבקנו לט־ו?תך. ואנחנו!לא ריקם באנו ל?4$ך. בי אהה ש?ע הנתן?קך בהחלה < 1מן"). ב;^זאי עיני 1הראהו#את הילד תיאורה ישליכוהו לשבלת העת ה3כזה׳ למען השג רק?ואדיו?תלד י אחמול ואמר: מילדי העברים זה. ארטאקסערקסעם אם הוא הפלך המכר בפפד׳ לאנגימאנוס. אשי עשה משתה לתושב ו אזי נבעה ביו אמרי שפר: ז ויון סיכות רב - כ:ד המלך ■ לאוהב וריע אפל;דיד ואיש שלומי ובלב מהיור שלו את "1לדי שען במכתבך הנענים שאלוני מדוע;זהרו פעמיהם עד יעתו־.■ ואדור יייסג^, :י הולדים ר?ים _ מרדכי באם. *) הנה זאת לעה חולה נזמננו נ׳ האנות ■שלמו אח גניהם לכיס וצעירים ל־מ'5 אל בית התפל האשכנז• והרומי, וגם אמנת נו •וכלו לקנות __חכמה ומדע,5 הנאהניס והנעימים נח״ תבל הלזו; ואולם לא חית,!) ג|זנס לקו! טוב מאמרי5 מהורות הכתונוח נתורחכו הקדושה או ממתק צוף דנלי^אל חוזי עליון, אשי I הטיפו נאהנתס הנאמנה אל ניס ישראל. ואף כי ממחקר החלמוד דנרי חכ«'5 ורדדותס, אחריהם ראש הניעו, הננים מלקטים פלי תנואח החכמה נשדת אמי ׳ ונילד• נכלים ישפיקו, והאנות מנערים אש קנאח המדעים האלה נלנוחס, והיי5 מצפים כי אס יגדלו את נניהס נדרך הזה ינשאו נאחלית הימים לשלים וליושי, על מיין אך זמן למודם מהל חלף הלן לו, ועיניהם הדואות נ׳ חקוסס «5י אנדה כקצף על פני מים, צלפים נניהס נרפים, יקומו הנעלים וישחקו לפייי' ננת• שעשועים יום יום, ושעים נרמונוס קריה, ני ממסחר וקנין אינם יודע'6 ולא חלו ידיהם נמלאכס מחשנח וענודה, וגם מאסו החכמה אשר למדו ני'5 התפר נימי הילדות נזמן לא כניר, אשר לא הכסה שלש מל חלמי לנס!לא עשיז5 פלי למעלה, ,'ולא נקו להגות גדנלי תולה,' ונפת מליצת קד" לא תנעם למי׳ ותפי• מותי השכל לא •חנו מעדנים לנפשם