Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 58

58 אך הלבנון לא זע מני עמדתו־ י לאימט מרע^ז קולי תרועת מלחמה; , עדנה היתד!לו גם אחרייזקנתו, זיצוקזביצקת1 במעבי חאדמה. T | .־ I I T ־:- T T T הנה זה נר ל השפה היקרה י" בעת מרב עוני גלתה בת;הודה; אבדו מחמדיה. כבוד'ותפארה! חבקה אשפתות בת מלן הכבודה. אין לה מלן וכהן, אין נביא וחזון. ומאנשי ד,קךש סר הרוח - אן שפתה אתה, במשמניה אין רזון, ועד דיור אחרון עוד בחיל,ה תנוח.;מים עברו, עתים חלפו ובלו י ועם עטה היא נדה, 'לא מצאה מנח; אן טעמה עמדי, פרחיה לא קמלו, ועוד כמקדם';תנול־יח נידזח! וכגרל לשוננו, גרל כל צדק, כל טוב וחסד, כל תם ויזמר; נצח זלא;כפו במשובת חדק, י פגעי הזמן לא;מנעו' מהם אשר. לכן;דירי! רזיה נכון בטוח¬?, סער מתגרד לא;חול עליף; ואם ארח חיין' לענה.יפריח, הנה;בא יום' ותשלם ,נות צדקן! נחפן אוהבך .... קול נהי! Don Juliu« Dessauer. על מוח ישרים וגאוני ארך צדיקי יהודי עולם ה״ה בראשם האי גברא" קדישא הגייי! האמה׳ ומושה הדור הרב ייז״י יחזקאל ננעט נשמהו בגן עין; חיה רועה ציי! *