Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 58

חנל על מאן דליח לי' דלחא וחרעא לדלחא עניד (שנח ל״א ני) ולנינו ’רוחם נ״נ ס״ה גולת להיפך חנל לדאיס ל׳ ניחא וחלעא לניס׳' לא עניד. השמר מאיש חסר תבו^ה נם מ.ויבר ח?ם רבבירן ׳ שומר מצוד, נוצר אמונה; נאץ העושה ךוטא ן?ון. ידעתי כי רבים עתה פורצי פרץ י הוי! חכמים בעיניהם ׳ ובה׳ ימעלו מעל - בל יד!זו שנאתים במצולה מתחת'לארץ ולשמש ירח וכואבים יביטו ביומים ממעל. ןאלדי מתקדשים ומטהרים ׳ בקהל נבונים אינמו י י לא ירעו במה??שלו; ויפלו במהמורות; י_שפילו לראיות ׳' יל*) ** יש'או למרום' עינימו ׳ יראו מהביט'פועל'אלן־זים, יוצר המאורות! - c מיניה וני אנא ליזל ני' נרגא (תנהללין ל״ע ני) לעצים (עפ“׳ דנל׳ מז״ל נלאשיח לנה ש״ה) עצי היער וקול אלהים ארחו שער! בא מגביוהים: הברת נעלה "מה לתאיולנו אותם ,יבלה "ועלי תתלוןנו??קדו פחד ,לגרזן ׳ ףןמרו;הד: "מכם חצב׳ ״הברזל?ארץ ״ואך מעציבם . .הביא הזקךץ.״ . ";בא קציכם."?כה בר האךם לבדם לנפשם ירעו?שלומם?שלחו ידם ומהךסיהם מהם "יצאו. קנא לנא וקנא זוטא מיגנדל ואזיל לשאול (ינמוה •"ז אי) איפה קט?ה עם גדולה ׳ לא יועיל היון ביות ע?ריות מתגלגלים ויורדים שאולה׳ כשוע בדל יוביל לקברות. שורש כל גשם הוא צמח האדמה (מלות הגיון שעל עי) , , תחלה ותוף. העש2 לברות לכל בהמה, במותיו׳ ממנו תשבע האדמה ובן אדם יאכל?המה; (העשב ישוב יינק משמה. *) כוונה׳ הלועח נשיר הקטן הלזה נאלח׳ היענ נמכפני ם׳ למולה העלה ד' ונתפר׳ נל מצוה ח״א תי׳ ד' ונת׳ גודר שק ח“נ נאריכוח.