Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 68

68 את גויי טורף לעין כל יגלה חרפתי ישאג בקול ואנושה מכתי.— כיוצר פסל מכה באבנים אסיר כל כסל מלב הבנים — אנכי אצמף כבור סיגהו אוציא כצורף כלי למעשהו — בתבונות כפי אנכי אנחהו אחטם אפי ובנחת אנהלהו. לב נער באולה סוגה הומה וסוער בלי הפוגה הוריו יאשימוני לי נזעקו לחוטא ׳שימוני ועלי יצעקו הלא אתה הנך מורהו ישא עוני ומכות פי שנים אך אותי הרוכב יחרף ועדי מותי המורה. ישכחו בעוזרם וימעלו במודיהם — ישכחו כ׳ אנכי עובר זורע ובכל כוחי למאוד אתיגע כמו יחרוש איש בבקרים הנני חורש על לב הנערים— זיע תבונה הנני זורע אבין בינה את מוסר פורע — 'כמו פולח בוקע בארץ ישדר ויפתח ויגדור פרץ כן אורה ואגמר דרכיהו אם פרא הנער הנהו רגלי רפו ודמי גויתי כמעט ספו מי כמוני במרובע׳ רגלים הנח הארץ תשאה שממה. כ׳ רב הפרץ עלי האדמה התל יהתלו איש ברעהו כולם ימעלו איש בענזיתהו נבלה מעשיהם נכריה עבודתם יבגדו בנדיביהם ובעוש׳ טובתם לבגוד יתמידו באנשי חסדיהם ובכחש יכתירו טובת מטיביהם בכחם יפארו ובידם החזקה גרם ישברו בלשונם הרכה— יבגדו בבעירם ובאשת נעוריהם