Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 40

40 אזי פניו יחורו י־־ זז, "•־ז אף יאלם דומיה׳ רגשותיו חלפו עברו ובנד תעמד הגויה. מארי עיניו כבו נהפכו לחשבה לילי׳ כחיו אתו עזבו ונסו אמץ וחיל. אהה! בלהה ואימה! סמר מפחד בשרי בהביטי איש חמה׳ הה! מה חףי• מושל ברוחו אשרהו ■ לאףל יהרג כעש׳ והוא ברסן ינחהו ונפש־ו אותה וזיעש אזי מעט נפת .יטעם עם הלענה׳ ועדן בהיוך התיפת נפתח לנפשיו הנענה. כי אז החמה בת אבדון ושחת ׳ גם היא נעמה ובה נמצאו נחת- ברגש עצום הנהו וכל יצוריו ינועו ׳ חץ שחוט לשיונהו ובקצף שפתיו יביעו. אולם?הרף עין בכיח יגבר העצב׳ ־ - י־- י - - < והיתה התאוה לאין בשומיו לה קצב. ישמע חכם ויוסף לקח. עפ״י כוונת ת;"ל נפרק הין דורשין, והרמנ״ס נספרו המורה ל'3 לרהפון . דנס מצהת אנל דיך, סן תפנענו,והקאתו למפלי נ״ה י״ז אשרי אנוש מצא ח?מה, מצא רעת ׳ נשכיל ממתים מלזלד אחריי דוהבליהבלו; כי משרי הסכלות.ימצו רעל וקבעה ׳ כעורים יגששו באפלה׳ דחו אף כשלו ■