Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 19

— 19 — למט־ף אמרי מוסר. ד?ךןז יהי כאש ידידי ■ ולשייף כחרב לאזנינו, רק: זאת לא תפנו, וזה לא.יאכילנו"— קרבת מיתת נבל הנוכל. מה זאת? צעק נמריור הציד סר וזעף, בבתקיו?חציו עע\ר פעמים חזה הנובל, מה זאת? הלחרפני! <?ה ירום רעף׳" יתרון חי' נצח זה הכילי נוחל? — כתר ז.ער\ריךי! שרק השטן לאט,?צפיתיו גדראשתי מטה נרקבה, מה דזבקש שם נמהר ■' אם לא תמזצא אף מעט מיתת עבר—?סף בחדשות נקרבה: ״גע באךגז מחזיק כספו פנינים וראמיות!״ ויעש כן נמרוד; .ונבל נאנק — וימת.— החמור וסוסי עגלה. חמור אחר תמה על:יפי סוסים אמצים, מיושבים עגלה בגאון דהרות אבירים האח! קרא משתאה:?;מים חרוצים, עיור חזיתי אהבה לאחדות בחברים! מה רחקוממצה, המשל׳ ופחד, t :* י •-ד “ ג •* r ז - הסוסים ה;זקךים איש?צד רעתי ׳ נאגרת אחים נאמנים.ירקדין;חד •י אשרי ע?ד טיוב לב ואשרי קנהו,.—