Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 17

ולקהל ירב רבד תועה השמיעי; שמו חישןי לאיור ואיור לחישןי, ולמביר את־עצמו גאה זקראו,' ובדמיונם עולם הפוןי בראו. לא כאלה אמנם אנישי הרוח, T r I T V T ־ דישפילו בס־וד ואמת כתבו. המלןי החכם חרת .על לוח (משלי ׳“ל ג')• שפתי סבל חטר גאון אהבו; נם בן־אמוץ אל־העשן ורוח גאות המשיל, ישעיה ל י"! מה שרעפיו נשנבו עישן הוא הגאות, אש הוא הרשע; זה היוליר זאת! פי גם העצלות פישע. נוסו אפוא מן־העצלות, החישו, החישו המנוס, אל־תתטהמהו. זי• ־ t - הכת הטרח פלכבכם השרישו, ♦־ ־ .Vj-j -ן. פי שרש זה אןי טיוב .יהיה שריהו. חרוצים במלאכתם, הם לא.יגישו לבם אל־הגאון; לא יתנשאו. כל־מםעלימ1._יגידון שבחמו, (הוקפה בשנת תרי״א) נער היית,, נם כמעט זקנתי, תיועים אחר בכיור רבים בחנתי, וארא בי כלם צלם ירזלפו. T י• T * T \ V «;נוסו מפניו, יל!רב אלימו;;רוצו לתפוש ב1, נס מפנימו: אלה ואלה אןד לדק .יקצפו. שס ט>נ נם־אני בנעורי אויתי, אןי לא רןראתי לו, אולם צפיתי, הוחלתי, ובצוף נפשי חסיה. עכךתי כל־;מי, 'ולהתוד־ע לא אצתי, קאוחיל, ואכנע, נאלמתי, פי ח?םתי, לא אהמיה. ן עד.־ * * ♦ tt! v '! T t לרצון אכי-יתחגתו נעתרתי,