Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 37

37 א:ה הדו •ירןדה חכמה נובעת קול נזעם’כזמרת הנבל מפוגל כפים לתהלה נודעת יחדו כבו במקום צר ואבל. - :T ז■ : j - I י• v הה׳ פיה נזירי תבל יחבוללו מהונה שדי י מכלול הבריאה ׳ כרמשי יזם יחדו יתמיוללו \ לפני עש ידכאו במקום שאיה, T > |! : . T ** J * הןבר רכב ^טתי <עמים שרר על הטבע בהסן ידחו ׳ פתאם נקטף מכין החיים׳ והאבן תעמיד לספר איהו.; ■ך ... ... ( -..׳*■ .... ... אך נם פח חתרןוה מרחפת כמלכת שלום בכנף ו־ננים, בהוד הצפירה היא מעולפת ובנייעם,לקהה ■תביע אמרים. אין יתרון לאבנים עלי הנבר ׳ אף המה איתן:עמודו; שמה הממותים מעבר לקבר בנוה נצח לרבבות;נזה מח:ל לח:ל בני תבל.יפעו, יעלו מעלה לזהב המטרה, מעשיהם יבצעו י מתבל!טעי ׳ לאור בשמי מעל כחמה ברה»