Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 95

95 "פסחתי כצולע, כנבער מדעת, וכמוסר פורע, לסור כמשמעת, והנני יודע, כי נתתי מגרעת , והנה חושןי צר ואור. "צירי שמחות, יצאו דחופים, בוס הברכות, יביאו לרדופים, ומעבטי״ארחות, שיםז־לגדופים, ■ ’ חתמי למז לא ידעו אור. JT T * ".קבץ נפזרים׳ מעמק הרפאים, באךצות זרים, ירדו פלאים, ועל הצפרים, חנן כעפאים׳* ל “ להתהלןי לפני אלהים באיור. "ךחקתנו לשנינה ׳ ־ממקז4 החיים,*9 * \ חמול בחנינה," רחם ’רהמם:ם, שועתינו בינה, בפרוש'כפ:ם, ולכל בני ישראל היה אור.*"4 ׳. T T •" T; - : T ״שמש צדקף, תאיר חשבנו, זמרת נבלין?, תשמענה אז^ני ׳% ממשלת בפאף, תחזינה עינינו' באור נוגה הולד ואור. "תטהר הקרב׳ בנפשות אמללים, *קטב-.החרב, הרבה/חלליים, לכבסנוי׳הרב, בנפות הצללים, ולעת ע!״ב';היה אור. מענו#בו״י שטעון: >