Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 43

43 I לא מאוהויו, ואל תאחר לקן הימים ואחרי הדורים האלו נהפן? לעומת זה ח חנמי תלמוד מספרים נוודו ומיתתו אשר לא וחטאו מת (3"מ נ״ט 3') יעוד אמרו משמת ר״ג הזיזן מתה טהרה ופרישות (סוטה מ״ט א') ועוד ט משנה ערופה(מ״ק נ״ז ו') וראשונה היתה קשה הוצאת המת עד שוא ר״ג 13) ויצא ונלי פשתן ונהגו כל העם אחריו לצאת וכלי פשתן, והיה נם אחר מותו לראש וין חכמי דורו; ונשחת ר"נ הזקן שרף עליו אונקלוס מטתו וכלי תשמישו, ונשם ששורפין על המלכים כן שורפי! על הנשיאים (ע״ז י״א אי) ולא עוד אלא: י אתר להם ר״נ דיונה נך תקוולני מוית אוי אוא אין חרושה של לונה (ר״ה נ" ד אי) אחר רשו״ג נוהנין היו וית אוא שהיו נוהנין (שות י'ח אי) אמר רשו״ג של וית אוא היו נורנין ( שות נ״א אי) מקוולני.מר״ג הזקן. שמשיאין (יומית קנ״ו אי) ונן ר' אליעזר ויי'ג הלנה נר״ג עד היום, ועינינו תחזינה מישרים ני גם אחר מותו למדו תורה מפיהו נחשר היה ואתנה אתם. ועוד ים לי ראיות^ורורות ונאמנות ואמתחתי נמה ונהנה, ועיין היטו שות קי" ו ו', נס יונהו עם פלוסופיס ואנריפס ע״ז נ" ד וני'ה. לדעתי היה ר״נ (כ(י חס על נווד ישו אשר יולד על ו רני אויו שמעון (14 נס למדו תורה יחדיו וויתו לא על שהיה מסיעתו; וכמדומה לי אותו תלמיד ■שלגלג על ר״נ(שות ל' וי) היה ישו 15) ת! הוא האי מין אשר שאל לר״ג ונמה תקומות וש״ס, ור״ג היה עניו מאוד נהלל אוי אויו, אוהו השלום נאמרו 1ו״מ נ״ט וי) לא לנוודי וצא לנווד וית אוא אלא שלא ירוו מחלוקות וישראל, וותשוותו לפרוקלום «>() (ע״ז ת״ד וי) ומרחם על הוריות שונה עם החשה האולה יאשר ושנונתו עד שנשרו ריסי עיניו (סנהדרין ק״ד וי) ומנוד התורה ולותדיה, ואמרו (סוטה מ״ט אי) משמת ר״ג הזקן וטל נווד התורה ומפרשו ועיון 17) וטלו וני אדם שמנודין ועלי תורה; זולת זה היה תיקל וכל אפשר, נאשר נראה שלהי ר״ה ר״ג פוטר את שושדות■ מתפלת ר״ה וי״נ מפני שהש״ן תוציא אותם, וכאשר התיר ללמד לתלמידיו יונית אשר צא נדת (סוטה שם וי) גם היה מכווד וקרוו למלכות, ומי שיש לו וית הספרים ועירו עליו לחזור ולדרוש תולדות הזקן הזה ולהסיר תלונת זרה מעליו. {mj דןד ח״א םהןא;■׳y הזק^ 14) Hützels Geschichte der 15 Ebräischen Sprache) ניטין נ״ז א' ענין מלעיגי על דורי חכמים. י*1) אשר לדורי החנם יאסט וספרו שזכרתי דף 77 הוא ר״ג׳הזקן. ינון נוד.