Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 29

האין אדם כי על־ראשו נפלו כל־ח?׳ כל־מ^ה, מכאוב ונגע. עליו היו כלנה בו גרןהלו, לא אכל כטובה גם נמעט רגע? מי נבון או סכל, חנם או פרא׳ הפרש בין זהאל־איש אחר לא י״רא אף שוא וךבר כזב, אחי, זמות׳ אדם נדכא בזה לא תמצאנו. דיברי שקר הפעם העידות׳ בדית מלכך, איש איננו. כל רש ודל(לו כראוי בינות) יוכל לדין עם שתקיף ממנו לאמר״מדוע ככה חרפתני? לשנינו אב אחד, במיוף אני. הנולד רש מי המאשר כמוהו? "רע ל*א ימאס׳ כי בו הרגלמרחם. 'לא ידאג י כעשיר על דברי תהו, נגד הבטלה הוא לא :לחם נם פתחי גיל הרכה אליו יבואו, על כל נרה!שמח, .על כל־פת־לחם ובלב תאב ♦אכל פתו במלח, ובגוף בריא ♦ניע אל הכלח‘ נולד כעושר גידל;דוע כי אם ידאגזעתה, שמח מקדם;