Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 25

2S דמעות שעין וגיל!ז;יל על־לחי אם דק עעה אחת בנועם ♦חי וגבר ענג אם רע יקרחו פעם יתאבל לדיבר הפלא ופלא יתעצב אל־לבו ורב הזעם , ני ל^ למד, בי^ נפה באלה. אך לא?ךאג־אך ל^!ךןז מדעם אך בדמעות ובבי עיג1 ילא תלא על מקרה רע(@*ער גלוי ידוע־) אדם מילדותו קןהנגוע. הבט דל זה נעען על־המעענת (א) לעונות העמים יורה לילי *?ן־חורים הוא׳ ממעפחה נוענת׳ ויבדיל בנעורו מאנעי חלד. הבן איך במשפט’.יד-אל נוהגת; בין איך בארץ עול לא יילד. בי המצחק היום( עוד יבא רגע יעא קולו בבכי מרוב הפגע. אך יע מעיב דבר: מזרח דמה רבים ראיתי בטובה העליעו רבים ראיתי בל־ידעתי למה עד נצח יראו טוב תמיד יעיעו איש ממשפחת פאנו, מעיר מנגוו3ה, מת עני 3טריאםעי.