Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 72

72 אך?1גרור פרציהם. ועעמיו חזק?יק ולנהל החיוטא, בנתיב משפטזוצךק; ולהגיב הנבל, אל צור נזנו חצבי : ד ־״ v ן ז בקש להייות מורה, רב.ער עמיו נצב. לכן בוחן לביות, איותיו עתה הגדיל, וביתר היוד ועז, מבין אחיו הבדיל; בנתיבות החלים,.עמיו נהל?והו, ולעדר ישראל, ריועה אביר שמתו; גם לך דורי.יתלה, כחתם על לבך, ב* מן היום חזרי׳ עין.ישראל ,עליך׳ לכן לפני העם, תשא איור התיורה, תורם אלה משבן החכמה ומקורה; אם מום בדיור תראה, אל תהרר כל־פנים, ולהגיר לו מומו. אל־תירא.זדונים, גם אם נגע פשה, לא על־זאת תודאש, בי גחלת כהה בנשיבה תהיה איש; בחוטא כצדיק. הקרב איותם אליך, וכאב את בן ץ־צה, תרצה צאן מרעיתך, בדין תתלה מתון, אל-דל תודה משכיל, אז חפץ אל לצלח, ואיור תפיץ תנחיל זפישי ותפלתי אשא ׳^ל אל רעיות, ממרום'לך;ריק, חסן עיז ותשועות; כל־צור מכשול לריס, בל־תגיוף ביו רגלך, בימינו.יתמך־בך, עינו לשים ,עליך - אליעזר אליהו איגל