Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 49

נלס יחמו נמו תמר בועדה טאו׳!־, ואת קולם ישמיעו מ יון• האש "תשנה ימיני אם אשכחך"! והיה בשאת רוח א:'•־ם אח אח-מתמה להתהלך באשי יתהלך, ואיש לעריו פנו, ע־ מ־,רה תשקע האש וכנו את נחלתה הנשארת, במקום אשר יחנו שש ישכון ה ענן לכסות אור אהבה נ׳ יהל, והשליך קי הו נפתים; ובעמים זה בנה וזה נכה תרפינה כנפי אהבתם ונצרה נטו ני, שגת שבתון יהיה לח, שרה לא יזרעו ונרמה ישמטו ונטשו, ועלו שמיר ושית והיו למשואות נצח. — ויהי בהתיצב עלי השטן ובידו מאזני משקל לשאת יחד : | צדק יהגה לבי ועמל שפתיו הינמה, והאחמן הכביד, ויביא• לי את מכתבך ואקראהו ואומר: קול דורי הנחזה, יגער בך השטן ונאלמה, ולשונך י צמיד מדמה תדבק מלקוח ך, ואקח את המנתב ואשליכהו אל הכף השנית ותעל עם הצדק אשר עניתי בך הגבה למעלה , ייהי לנס.— על זה דוה לב•,יקירי, בשמעי כי יי הקרחת היתה בכל זאת! נ׳ ידעתיה גם אני ואת מצחה הנחושה, חח הרב־ נפוג ת׳ ונרניתי נזהזק ירה ומזמעח הנטויה, הן היא דרך נשים לה מכליה אשי ני.לה להפוך משורש און אדם וליערות ע־ היסוד בו, לא בתיל ולא ננח תאחז בערפו ותפצפצחו, ולא תבא בגבורות כחליים רעים ונאמנים וכקטב ׳שוד צהרים לנדוף נפשי באפה כאריה פורק ואין מציל, אך היא כחתף תארוב ובחשכה תתהלך, את קשתה התן בענן לירות במו אופל, וכלתה מיו ותאכל בדי עורו, שרפים עומדים ממעל לו לאכול מוח עצמותיו כאכול קש לשון אש והוא לא ידע. גס קרה זרקה בו וחלחלה על מתנים לכלות שארו ולפצח עצמותיו 'לא יבין למו, על כן שמעת׳ שטעה יראתי, ומפני שמה נתח אני, יואל אלוה ולא יתנה עור לבא אל ביתך ונגע לא יקרב באהלך! — בחמשה עשר יום לח־ש הזה היא יום העשרים למספר הנוצרים הניעה אלינו בשורה הקאנשטיטוטיאן, ותר,ים כל העיר ויעלזו יושביה בכב-ד "שישו נשמתה . — ויקד,לו ־אשי עמנו וכל הנשיאים בערה •עבש 3