Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 44

זמירות ישראל (?שושנות ך,אחו מבלי נטוע סרוח סרחו מה נעים המבורר לשוב־ו אם גוברת, כל רגשת לבבו ב#בט (?זיר שוררת. לעומת השרים הנשים עמדו tt •T- •t- - - לאל מזבח התודה אף הן צעת, בדברי שירותן בתופים ומחולות העלו תורתן, תמורת העולות. אתן! בת עמרם, חנה ורביורה על ראשבן, המליצה הפיצה אורה מה נעמה שירוזבן, לקוליכנוריבן , מעדני המליצה נטפו שפתיבן. מדי,עזבתן כנור ונבל אבלו הנשים לבשו אבל קורות העתים עליהן עברו שמעו.וראו—אבלי לא שרו- חלפו השנים חלפו הדורות?אלמו הנשים, נשו כנורות ערי הבנור מעפר הגביהה רדו יל מאלפורגא משוררת עבריה — שישו עליה נפשיות השרות! עמדו לימינה להביע אמרות ותחי רוחבן רוח השירה עלי בנורה זמירות להעירה.