Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 41

בארץ .ןה אשר ושחק .ימלא פיהו. יישן ינוח לו ושנתו לו תערב גם פחד גם חמרה אל ערשו לא תקרב. צל ובפחות;מינו.על תבל זו.קן!»קר, רביות למת נדרש וגדלות.ער אין חקר? למה נרחיק לנדוד מארץ מולדתנו .קןגוי־ארץ נלך במ.עט נברח ממנו* (תקס״י) אם בספינה נרד ירד עמנו זעף, אם על סוסים נרכב גם הוא;רבב לא;עף, כי מאיל קל הוא, .קל מנשרי שמים מני רוח זקךים המחולל חשרת־מים - איש טיוב היום יאכל ישמח על גורלו * - י r - - ד על ייום מחר אל יצר;יטב או;רע לו. מרת נפשו;מתיק;שחק אל שר אל פרץ;חשב כי לא ברך בכל עיור איש על ארץ. מות בחוד;פיל גביור חיל בשלח ויח;ה איש רובץ תחת משא הכלח. אולי חגני אל הטוב מנע ממך. מאח עדרי צאן לך, פרות בשן אליה סוסים אבירים אתה תאסיר למרכבה ושני תיולע תלבש מארץ מרחק בא אל אמן שרה צר רוח זמרה חנני ׳ ״ ־1 .... - - ... -- ההמון המקנא באלה בוזה אני. ואלה משלי כןיךר1 אשר העתקתי מרומית לעברית הכבש והזאב?כש זאב כי למים צמאו מעלה זאב?נמר שה מטה מטה לשפת יאר אחר הלוך הלכו. עול זאב זולל כי כסף טרף ׳ : t v ז 1 tt ״ ו;•• ״ ז*י ז;1 **2