Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 100

- 100 צל ימינו עלי ארץ. בנעורים הילד עלן שמח, ישכח ני חלד עמל פורח. יום רינה תוגה משנהו, השחר פנה צללים אחרהו. אויה השנים נוזלים הנטו מספר מנים ולא שבו למו. תאומים היצירה נתנה לגבר: שמחה הצעירה ואחיה השבר. הזאת המנוחה? הזה המרגוע? העת ההפוכה במו רגע תנוע י רעם גבורה ילדות לבשו טמונה עצורה יד עמל נגשו. חתולת בארו, חפירת בורו, חשבון בוראו. (וקרומת ליוס גסור). שלשה המה ממקור מוסר לאדם נבעו, תוצאות חיים הם מעיני ברכה, נער בוכה יקרב אל עמק הבכא פיהו בבכי פוצה, עיניו ידמעו, זוכר אלה בל יעדה גאונו ופארו, ׳ יזכור מצער ראשיתו, התלת בארו. מה אנוש בארץ? עובר אורח— מה מדת ימיו? מחר ׳אכף, לא יועיל הון, בל יציל בסף׳ תאותו מש ושיו יגיעו — צל בורח י שקר בפי חשקו, חשך ילך לאורו עדי בוא יום קצו—חפירת בורו. דרכי איש ומעלליו למשופטו יובלו יום עזבו החלד, עת שובו לקבר, כאשר עשה ישולם כפלים לגבר י אם עשוה תטיבו, אם עולות תפעלו, קציר מפעלהו יאכל זורעו: בי על כל לו המשפט, השבוז בוראו I בצלאל טדיעשער מטרעביטש.