Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 50

- 50 — הדר כבוד והוד אל טיט ורפש, וברכה לקללה רגע הומרו. יצעק־איש על אחיו ארב לנפש. העם על־הכהן מר יתמרמרו. יואר מתעה רעהו וישקץ, ותהום כל־הארץ ואיקץ. מתחלה נאשר היה גדעתי להמשין המלאכה הרגה יותר פתגמי הנמיס האלה אחר גית ק״נ ככה יתפלאון,ככה ישמו, ככה עין חטאים מכעס תכה פתאום קול ממרום שמעתי; דמו; המון חוטא, ראית♦דמעתך, לא יפלא דבר מאל אביך: רם, כל־חטאת לא־־ישמע על־פיך. אשיב אל חיק אדם כגמול ♦דהו, בל יגיד חטאתיו; כי חנון אני, רק חוטאבמסתר, מתעה רעהו, דשכח אל, ויאמר אין ראני; חסיד בארץ, באלהים פושע: הוא ישבע חרפתו, הוא יודע. דבר; ובשור לטבח, וכמו עגל קודר יבא ושחוח ושפל־ברך ככה ממצפונימו ישאו רגל י רמאות נכבדים וגדולי'ערך,