Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 43

_ 43 _ וילונו, ובבנינו לאמתו; לא נגנוב " לא עזו?*, 'לא נוגה נכר: ביגיע ומגמל שדה איבדנו,’ ולכל הארץ מידנו שבר: העשמו התבל. אולם דלונו; י ומעת הדליםזזףם ירינו. ומלאכות נמאסות מאד כבדו. אויתנה מי עשה דלתי נהגו? אם שרים בבגדמו״יכבדו, לארוג אותמו שכמנו השחנו. לבנות בת♦ שרים י נהנו עמלנו, גם משמים ארץ, הה! נפלנו. חטוב חטבנו העצים בחרש, ובמוקד הפחם עתים נשרפנו; חצבנו, ונהפוך הרים משרש, ולהוציא כסף איד ממית שאפנו; ס) לבנות סירות דוגה ימים יגענו, ובלב ♦מים רגע אחד טבענו. יגענו, לאפשענו, עלפת־־לחם; נשאנו דומיה ^מל ויגיע: כי אדם לעמל/ילד מרחם; ה) מוצאי הכסף אשר 3תדינת 3 *TI’D'iSארן סילוי הורגים אז משעממים , עיי האידים העולים מהם אה רו3 הפיע^ים