Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 40

40 ויק הכרוז ויאמר למו: מעיני העצה היום יפוצו. שבעים שבעים מכם על־יד מלכמו יהיו, ובכל דבר מלכם;עוצו.‘ ז יהרו עם מלכי ארץ סוד המתיקו: מצדיקי הרבים! רבים הצדיקו. אז באו למשפט מאתים אלף אחד בגלל כלם כזאת הביע: אהבנו צדק, ונשנא כל־סלף; ויהי‘חפצנו אך עולה הכניע. ראינו'כל־גאה ונכניעהו׳’ ראינו כל־עשוק ונושיעהו. צדק צדק נרדוף; ונמלא זעם כראות.עולה תמשול על כסא רשע כראות על־איש נקי תרעם הרעם, על לא חמם עשה ובלי כל־פשע; כראות כי במטה חנם;חבט איש או אשה או משפחה או שבט. זעמנו ונרגז ונשיער שער, כראות צדקדשר יסלפו; כיאות כי;דכא עני בשער,