Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 63

- 63 — הנחמה. לק־ולי עלה נדף הקיץ מזעזע, פה עמל.להיף ומרגוע יור״ע. אף* נפ^י גאנחה לא אדכל הרגע משלום הנה זנחה מדעם כמעט רגע: מלא!! מתני חלחלה צרה רפיק ברכים. בלהות יבעתוני,?הלה. חלש, ורפה מ־ים, מכף מעול וחיומס ^טץ פ וישע ומפריע הוי לבי נמס לא ידעתי הרגיע! — חיי חיי נעם נפ/נז מש?לת ג עזבת כעס וזעם כארץ משכלת — סביב כיתף לחף רוח מךח$ת נעל גרייש ינופף צפור מעופפת פה תייעכון דומה ידוע תחלאים! . ז * י > ־ פה לעפעסיף תנומה חרד למעיםי הנחת כל עמליה ״ י־ t S רזי• J בארץ מאפליה הן /מם ל>ן?לף בארץ נימיה; — פה, בסעיף אדמה ואין«קיץ;;ישנת, ישכנת דומה י /עיור תקיץ כימים ענית בכבל /מד ורצח, פה נעים הדובל ונעימות נצחי• — וזין מכביר עלו עליף צולע פה עוזב עמלו עני ונוע: ימס. זרעת בד?!עה כנחל נובע.?ס נפיעף צמאה להיות /»ומע