Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 58

58 אמי ההגיון והמליצה, מדוע מגמה יזרעו וגינה יקצורו אס ישתו מים ממרי* «נה ענין שמנוה אצל הר סיני * הלא נוו, לנו ענוד ארז המליצה אם נה נאמר כל הזירעים על פלגי צויף ןיבו־יף חכמה’יזרעו!!תבונה יך,צ!דו <י ההגה מקרת נשם זריעה, והתנליא זשם קצירה נמו ההריון והלוה: זרעו לכם לצדקה קצרו לסי חסד (הושע י' י״3) הרה עמל וילד שקר (מהלים ז' <ו״ו) ומודעת זאת ני חנם נקרא האיש אשר אסף מדעים להגיע זמו אל התנלית הנווג האמתי, והנגון מגין דגר מתון דגר ולהשיג מישנל זלתי נודע ע״י מושנל נודע. והתלה נגזרת תן נין, ני היודע מה נין דגר לוני וגמה ♦נדל נל דגר מזולתו ישיג התוסנלות. נח״ש הרמנ׳מן ננאורו לנתיגות השלום (שמות ל״א גי) ולנן נאמר: לחנם לג יקרא נגון ומתק שפתים יוםין> לק» (משלי ט׳ז ניע) ני החנם יזנה להיות גנון ונמתק שסתיו יוסיף לקת ני מזל נטל אמרתו להנין לגג אתרים. ועיין נס׳ גן נעול (תדר די חלון נו׳יו) דמה מתקו מליצות רנ׳ה׳ו אשר שם נסי מותן משה נשיר הששה עשר משירי «הארתו: , , כי באה חכמה אל לבם, מ$פט יבינו * T T i * T V TST TT ת1ךתף עציר!!, אמו־תף;צפ1נו כי היורם תע\מח, _יען בדבו־ף יגיל!! המה ייוסיסו• לקח, ותבונז־ת;שיקוי, פי ממקיור חכמת לב, מ;עןן בינה ניובע. «אמי שלישי: מליף לפתאים ןרמה יתנו, למנךים לטעיום מני יין הרקח - .ייממע חכם ייוסף .רעת ולקח, נביון;בין סתרי ת1ךת צורנו, על כן ביןרא$י עם תרים המ^ח« כי על פרחך קזמף.יורה לנצח.׳ *ד/יי אוהג דנק מאת ר׳ת יעקג חי ישראל. הדלת הראשונה והשלישית הן הנה אגדת סרתים מנן תמד משלי שלתה יעל סתתיו נל מנדים, ו״תליז אשר יעשה נתוה להרית נה לא יירא מרננות «נקיים, אן סנריוז התינון לא ינייח מן הקצה אל הקצה — ני שמה הניא