Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 56

5b נגדזת׳ נפץתי אל קיר האסון באיץ גזיה רמי ימי אפר כסיתי בארץ גזרה שגחתי טובה נשיתי. החבא במחבא דממה לי לישועה לב רגז מה תפרוץ שנאתי תנועה אך שכוח מרגוע, אך שכוח לי ששון. מדוע אחרו פעמי מרכבות שמחתי נמאז רצתי לסוסתי ברכבי ששון אתנהג בכבדות ברכסי מבלתי איוף אכשל אפוי* יצוץ אסון אנה אפנה ממצוקה בחוץ תשכל אנה אברח מאימה ח מלא חדרים שואף מקנא יפער פה יקלל יסקל לא יחמול לא יחוס יגזור לגזרים. המעט הלאותכס אותי בהלמות עמל במשא כעס ויגון מוררף בלי המל בי תקרעו בפיך חנופה עין לי לוטשת? קרעו נמרים לא א־ם כי מי יודע קרעו לבי אך לב בשר עד יקרע שתו חמת פתנים קיו אכזריות מורשת. הארץ ומלואה רחבת ידים מאה שערים תוציא עמל וכעס תחת חלב זבת זעת אפים זעת עובדה איבד ועינו דומעת. נעבוי ניגע נעמול בעבורה פרך מי יתן שנר מי יקל נחשתים עד עת תבלע כלנו ננרע ברך הליך ובכה מליל נפרש לפיס. שמחה לא נתתיני לא אחנך יגיני מכבויך תעצריני ואיך האבי קלוני את מנבדיך תכביי והם אוהביך. התיפי לבשי חן מוהר למו הרבי זהב כחם וכל סגולת אתנניך אך מעלי נא רחק׳ מני נא הרפי! , יעקב טריעשער מטרעביטש.