Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 93

אד יום נורא! או יום איום! אד רגע! רגע נורא! יום זלעפה ופחד! יום רטט ורעדה קלון ונגע! כי כל הארץ, כי כל גדם ♦חד מטמוני מסתרים הבן יכינו; את חטאותינו ישמעון מפינו. ובעוד איש הבדים ♦שוט כל עבר, יבין מי איש עולה, מי בר כפים, ובחברת מרעיו יתן כל גבר, הנה יחדו כל שנאני שמים בשיר ישאו קולמו ויזמרו, כדברים אלה פה אחד יאמרו: «קומה. שוכן רקיע, שופט צדיק הופיע; גלה כבוד מלכותך עלינו. רב לך, רב לן עולתה; מלכות זדון שבתה: ימלוך בעולמו אדון עזינו. עד אן עולה תמלוכי? עד אן צדיק תדרוכי? חדל גאון רשעה ומלכות מרי, כי בא לשפוט הארץ, לפרוץ בזדים פרץ, וכמעשימו ילקטו הפרי." (ההמשן גממגמז