Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 89

89 אהבה בתענוגים, עוקבת נפש! נועם גונב לבב. ארור לנצח! תשקיע דל תעה ביון ורפש, קנאה, חמדה, זטה, מל ורצח. רוח זרענו, ונקצר סופתה; נועם דרשנו, ונבוא מדתה. כבוד, הדר ושם, ויקר תפארת! רוח, וצל עובד! תמנע מרגוע. תפיח מדינים במרומי קרת, חמס ושוד, איש את אחיו לבלוע. תשמיע קול שופר לקצות הארץ, בוקר, ומבלקה, פרץ על פרץ. הה! בי פתו אותנו ויוכלו כל מחמדי תבל, כל דברי הבל. השוא השקר, אוי! בנו משלו: בגלל עונג אובד פעלנו עול. המר מתוק, המתוק מר קראנה אוי לנו! אוי נא לנו, בי חטאנו! הנשא על בסא, שופט היושר; אל חיק אדם כגמול ♦דיו השיבה: לנקי כפים תן טובה ואושר: צדיק תמים! אל הטובים היטיבה. ידענו הה! ידענו את רשענו: אתה צדיק על כל הבא עלינו. ׳ «* 4