Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 87

עיני בשר אז בשנתי עצמתי, ובעיני הלבב אמנם צפיתי. לחם שמים בחיים טעמתי, ממראה נוראה ראה ראיתי, הקשיבה, בן אדם, הטה אזניך; חזון נראה אלי אגיד אליך. הנה עמק גדול ורחב ירים מלא הטון רבה, כלם ירעדו, אלה ישאו קולם, יזילו מים; אלד, קרחה ישימו, יתגודדו; בין תקוה ודאגה אלה ידרמו, וברוב תמהון לבב אלה ישומו. כאב על בן יקיר נרצח נרצוח, לא יבכה, רק דומם משתומם ♦הי; אחי עצמה ♦רבה, יוסיף הכח, אז את קולו •תן בבכי ונהי: כן אלה משתאים דומם כאבן. לא יראו עיניהם, לבם לא יבן; מתרדמת נפשם אחר יעורו, ♦בינו איפה הם, מה יהיה במו; עתיד יבינו, אף עבר יזכורו. ברעה תתמוגג על כן נפשמו; את בפיהם יספוקו יאנחו, בדברים אלה קול גדול יצוחו: