Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 70

70 ומליצה מסוארה ניד ה׳ הטווס עלי וספר נ עט ברזל ׳ למען ירון כל קורא וו < — וסיס אש ממצא וו דור טוו אשר רחש לוי ן אשמוז במוצא שלל ר5. שמות המד!ייס: האדם י חוה, אשמי ׳ הנחש, קול אלהים, מקוש התראות סניס: נן העק. חלק ראשון. הנמש, האדם, וזוה / (מקוש נאה ופן העדן •) (האדם יופו וצל אלה עותה וענפי ורותים ונאות דשא ופר נדמו מצמק את חוה אשתו, והנחש 1 א ממרעהו ונ3ה קומה כקומת איש יקוד אפיס ארצה עד נשמו אליהם ושפתים דולקים ולו רע•) הנמש. אלהים עמכם ג כורי הדדל! יהי שלום באהלכם יומם וליל! (האדם נרדם ומיק אשתו.) (אל חוה.) מה זיםית שרתי, בת ט1בח טעם על היוד,יפעתך. אשתיומם הפעם. את חותם תבנית, את כלילת כל יפי ז r -:T . ־ . ז י שושנה רבת חן, בלי שמץ רפי, .עינ!ץד יונים ׳.קסם על פדך ׳ מדבדך נאוה, שני שפתותיך, כתם פז שריך, ספיר לטהר כהילל בן שחר, כשמש לוהר; : ״ ״ I v ד - ׳ - T ־ בך הראה הטבע עצם גבורתו במעשה ח־יו להתפאר ובגאותו. אולם לבי דוי ירכה ישח t ־ T ״ ,ז ־ . בעצמות׳ כרקב כסלון וחוח: איך לגויות במחוגת אל מתארות רשא למאכל—.וארוחת ע־ק לברות'