Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 56

אם משפל מצבי על ארץ החיים ייהב לבי לגשת מול פניך בתפלה ובתחנה לנפול נגדך ׳■ מי אני מי חיי, אם אחד או שנים. הלא עת על ימים עברו עשתונות׳ יופיעו אראה אלפות ורבבות ממשלתך הודיעו וכטל חרמון גשמי מליצתך הרעיפות ומשור רוחך פרחים נעימים הוציאו וכשמש צהרים אור מליהם יניחו וימין חסד עליהם הניפות למה רק ממני צעיר עבדיך בחמות וכעם תסבי עיניך למה אהיה נגרע מכל שוחריך מה מצאת בי עול כי בזיתיג׳? שלח אורך ואמתך האירה עיני הריקי גם אלי כוס חסדיך! מה *קחני לבי? איפה אמצאני? איך אשים קצב לבקשתי׳ תועה תוליכני? האם יעוז לראות כנשר תולעת לחזות בנועם השמש במרום תופיע? ואיך אשים עיני ליושבת ברקיע לשים חלקי בין חכמים תהלתם נודעת י "אל תאמר נואש! ממרום קוראת צעקתך שמעתי ממקור לבך נובעת גם אותך אחון, לך איטיבה בקשתך אמלא כאשר נפשך תשאלי אוהבי אהב, ההולכים בשבילי — וגם את פניך ריקם בל אשיבה!״ בער 5ונקעלשטיין מיאססי