Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 54

תמיד, עליו השלכת יהבף, מעוזך יראת אלהים, תקותך אף כסלהך. אם אפפוך צר!!מצוקה, נחלה זעבר על ראשך׳ אם פ1 התפוררה ארץ מתחת, עת קדמוך מוקשי מות, לחכמה קראת אחותי את, ומוךעי לאמרי אל. יומם וליל בם הגית,?בלי הפגות בם שעשעת. בם מצאת ערן ומרגוע, .ושפעת בל ברכות טוב׳ לכן הוספת רעת, יחרב חכמת שלמה. ניופת תטו^נה שפתותיך, כשמן תורק מוסרך לנו. מרפא במו למ!ש נענה׳ וצרי לשבורי לבב. אך בגדולות לא הלכת, כי שנאת רובר עתק, בפה חנף .ישחית רעהו•. ואומר לבל סכל הוא. למדן הראיות בילדיו רב לו, ובי לו משפט הבכורה. על נךיביות ק?ית תמיר, ברכים כושלות אמצת. לא לבד באמר ודברים, אכן גם במעללי צרק. אבייון סמכה ימינה, ילרל משגב היית• חשת f ־ ־ ..••••■ ' - •י י * : י -י '-•< י --! T •T X ־ TT לעזרת לא כיח׳ ולאין אונים עצמה הרבית. בקש?! כל אמרי פיך, אין בחם נפתל ועל,ש. חן וכבוד נתת להם, חסד ומשפט בם נדבקו. במעגל יושר פלסת ארחה, נתיביו שמרת מבלי נטות. ן •: 1 T *־«*־ : ז T : - T 1 : lv; T . בלכתך לא צרו צעדיה, במסלה העולה האלהים. אבל מה זה : T I; : V } ז־י• ו ־־ : T *I » v: T T *T T *־ V אכביר ניבי, ולך דומיה תהיה, כי מה רבו מעשיך, ופעלף בקרב שנים היודעת, יאני כבר פה וערל שפה, ולשיון עלגים .1!T T ־■' ־־ - , ־! זו - י ־ אנכי דובר. אך בטרם אשים קנצי למלין אהלך — ואני תפלה: השקיפה נא ממעון קרישך , מובול שמים אשר בחרת, הופיע קרני?שעך לגיא סרבים וסלונים, מליץ יושר להתם פשע היה י* ז T T •* T ,*I : - י ׳ י V T : V ״ ׳ 1 *• בעד |ל בני חלוף• ויבא כנהר שליום לבו, וכל דרכינו יכונו¬ : T ן ״ ד T TT- TJ I וירעו תועי רוח בעה, ושמש צדקה יגיה חשבם - לזכר עולם :X ־ ’ T ׳:•.־־.־ :Irr ־־ ־ VI T : V ׳ T תהי צדיק, ובך;ינךך ישראל, עד נשבע בהקיץ תמונתך עת תעמוד לקץ ה;מין! יששכר במו״ח חיים ז״ל קנאפפעלמאכער מהאלישויא.