Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 28

28 ויל* לן\םתיו התרנגול פצה, ויל,ח חמודו אשר מצא. יד ד t t v מתניו שנס בבל ביחיו רא־רבו; I T : •*” T i T רגליו ממהריות לרוץ לארונו,! ו : ־* ד t י־ ד ויביוא וינח בגיודל לבבו “T ־ •־־ : T J X האבן, עליה ה^ליך;הבו, לרגלי אדוניו ובתיוחלת או;ים חכה לשכרו, יתן ליו האדיונים. י t : t ’ •״ I צד חי דל האדיון יר1 הדה, :ואת האבן על כפיו רדה, ויקרא בקול גדול קול רנגים: "חושו ובואו אם על בנים! "שישו אתי משוש,;שועתינז באה! <או אבן הספיר התרנגול קאה ז "חושו מהרה, אלתתמהמהו'• : T ־ : - ד t "מהרו אל תעמיורו ואל תתראו! "אחזוהו י• תפשוהו•! קחנו v't : ונשחטהו י• "הון;נןד נמצא בחדרי בטבהו!"י— ויסובועליו. הוי מפתואנושה! — ’ז t x ־ t ז בלי מות ליו הכינו׳ מאכלת לטושה,! — דרא, כי נכון ביריו יום המות, לימיו לא;משכו באך־ץ החיים לאויבת.- V T T מאז ומקדם הלא )»מעת אולם זאת עיור לא;רעת, אחדי מיותר. מה עיקר, בתבונה בנה, במצאו האבן בחול טמונה. T J תעלומה הוציא איור; צפנת פענח1 — עמר משתאה בלב שמח. - ״האח! מאין במוני מצליח! ״הידר! האח!" הריע הצריח, "בגללך ספיר, לקבלת סקרתי, "אשבע שמחות בחיים חיתי! "בעבורך, אשרי;פרה הצמח! ,ישעי ישגה, איורי;לקמח! — ,,לא אתן עיור קקרך בין רגבי אדמה, , יי 1 «ותחת גוש עפר בל תהי עיוד .נעלמה!" "אמי! לו עיניך הייומתאורנה, "ועל פועל;ד בנך תשול־נה, ";דעתי אמי, בי תא^ריני׳ ״וגם בן חכם תקךאיני. - ״אמי! לא כן פה א1ךוילה י ״אל אדוני האבן איובילה, "שברי מירו אקח כפלים, "תודה ירבני במתק שפתים!" T י־ X ” י; T T : » V V