Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 18

18 אהובי, ריוךפי אמת. מיואסירהב! אוי לאיש?חבלה תמ^נו!, כספו ואספו חכמה ושנאו אהבה, בה מיה ג1ךל והיא?זנת ח?לי וכי.יבער בכם שלהבת ולהב, אל כל תנה?שור תביאנו׳ בטרם.יצאו ,ן'ש קברו התאוה. ותסת אות1 פהפת אזבל אל תביט׳ אדם, אל מראה אדמדם, “ t ד v; *• ד ־; ד אם לא ער תכונתה תביוא; ׳» T T T I הן שלמה החכם מבל אדם T T T T T V ובאחריתיו הטו vtth לבב1 —; ־ דו : t על זאת ישתומם נל חיש חגנו ד׳ גדעת ונגינה, יתגונן מה יעשה ני, אסר לא יתפש נחרתים ומנמורות נאלה, ואם סחו עיניו מראות ׳ לעולם לח יוש« ותקותו אנדה נצח, עד נלתי שמיס לא ימצא מזור׳ אם היא עד אגדו! תאכל — איש היא ורך הל3נ חית יחיה ־־ ועל אח נפשע קסם מרי וחטאת פשע — מה קינת אקונן. או שיר ארון מסמחס אזעק או מה תודת אתן?, אל אאמן נרע, נל יע ו_ע יר1ע, מצוק אם הוא כנחושה, על הסלע יסיצן ו^לע,׳ אם אהנתו עזה, עוד מעט תעתה ממקומה ונוע תנוע,ינזנו מימיי, וני תנטח נו ימיתן נצמא. טונים חללי חרג חויג, המות תחלואי אהנת רעי ני זה האויג׳ ני אראה אותו מנגד, נוס אנוס מפניו וארחיקהו נמטחוי קשת! וזה ישמח לקראתי, יעורר לעומתי׳ ונקרני אליו ישול על צוארי, יחנקני ויחנקני, ישקני וימיתני, יקרנני וידקרני, יחליקני להחליקני, שפת חלקית׳ לו עקלקלות׳ שפתים רגו משמן,ולנ קשת מאנן ׳ לנן השמרה מאוד ורגל על לשונן הקנה הזאת: היוי אח לאח, כאח על האש! ה!, אח ואחיות לצרה! T^Tf'lTr'־ TT: T T T אם אדמה אהבתף יוקדת, אהבתקם רשת ומכסיורה, צו־קתף לרעף לעולם עיומדת — שלהבה,כם כקרח הנורא — התעייף עיניף — ות^קע האש מעדה בגר בייום זקךה. תשרוק, תקרא, תקרב אחיף; וכקרביו אליף תבגיוד בגר, לייום צרה תעמד ל1 מנגד { T T “ י - T .* * ותאמר ליו: הלא לא ידעתיף! יצחק במו״ה אבדהס ז״ל שטערן• *די! •j V• .